קכד, ב

לגמרי אלא גם על בחי' גדלות המחשבה שנקרא מחשבה עיונית מאמר סתום הכללי דבראשית ג"כ עלו למעלה ממנה והוא בעצמות החכמה כו' כנ"ל וזהו כמ"ש במדרש ע"פ אחור וקד' צרתני אחור למע"ב במאמר האחרון דנעשה אדם אבל נשמתו קדם למאמרות הסתומים ג"כ וכמארז"ל במי נמלך בנשמות של צדיקים במי נמלך בעצם חכמתו כו' וכן אמרו ז' דברים קדמו לעולם תורה ותשובה כו' ומחשבתן של ישראל קדמה לכולן וזהו בחי' מחשבה סתימאה בחי' חכמה סתימאה שלא בא לידי גילוי במאמר דאבא לאימא כו' וזהו בשביל ישראל שנקר' ראשי' ישראל לי ראש כו' וד"ל. וזהו שאומר שמע ישראל דוקא דיחוד זה דאו"א ה' אלקינו כו' בישראל זה שעלה במחשבה סתימאה תליא וד"ל (וז"ש בזוהר דאית מחשבה ואית מחשבה כו' דמחשבה עיונית שרשה בחכמה הגלוי' אבל מחשבה סתימאה היינו בבחי' חכמה ושכל הנעלם מכל רעיון המחשבה העיונית כו' וד"ל). והנה באמת אין ערוך כלל בין בחי' מחשבה העיונית הנ"ל גם שנקרא גדלות המחשבה שבלא אותיות עדין כו' לגבי עצמות כח המחשבה ההיולית שבכחה העצמית כלול כמה מיני' של מחשבו' פרטיו' עיוני' כי לעיין במחשבה עיונית דרך פרט בשכל וסברא פרטי ה"ז רק בחי' הארה פרטית מעצמות כח המחשבה ההיולית כו' ועיקר ההפרש הוא שבחי' מחשבה פרטיות העיונית הרי היא בחינת מקור למקור למציאת הדיבור בפרט האחרון אבל עצם כח המחשב' ההיולי' הנ"ל טרם בואה בפרט מחשבה עיונית שכלי' אינו נקרא גם מקור למקור כו' לדיבור. ועד"ז יובן ג"כ באור השכל העצמי ההיולי שאנו רואים ג"כ שאין ערך גם למחשבה העיונית עמו כלל וכלל ומכ"ש לבחי' אותיות המחשבה המגבילי' אור עצם השכל ומעלימים אותו לגמרי כו' שהרי אנו רואים ששכל וסברא אחת היולית ופשוטה בלתי מורכבת עדיין במחשבה עיונית הנ"ל הרי אופן השכלתה והבנתה באה בעיון המחשבה העיונית בכמה מיני אופנים שונים מאד והכל אינו רק שכל וסברא אחת לבד רק שיחשב במחשבת עיון בכמה אופנים