קכד, א

שכלי כו' כי הרי עצם אור השכלי כמו שהוא הרי הוא פשוט והיולי ויכול להתלבש בכמה מיני אופני מחשבות עיונית כך או כך כו' כמו שהמחשבה עיוני' מתלבשת בכמה אופני צירופי אותיות המחשבה כו' וד"ל. וא"כ גם מאמר זה הסתו' הכללי שנקרא מחשבה עיונית נמי בחי' מאמר עכ"פ מאחר שהוא מקור לאותיות המחשבה וכלל אצטריך לפרט כו' וכנ"ל בדיבור שבמחשבה לגבי עצמות המחשבה אלא ששם פי' דבראשית נמי מאמר בבחי' מאמר פתוח להיותו מקור ודיבור הבא בגילוי ומקור של אותיות המחשבה העצמי שנשאר בהעלם המחשבה ולא באי' להיות מקור לדיבור הוא בבחי' מאמר סתו' הכללי אבל עכ"פ נקרא מאמר משא"כ בחי' אור השכל עצמו שהוא פשוט והיולי בלתי בא בהרכבת המחשבה העיונית הנ"ל כלל אינו נקרא גם בחי' כלל לפרטי המחשבות עיונית שמתלבש בהן אח"כ ע"כ לא נקרא בשם מאמר כלל גם לא בבחי' מאמר סתום כמו המחשבה העיונית כו' וד"ל. וזהו שאמרו דבראשית בבי"ת דוקא נמי מאמר הוא אבל לא בחינת ראשית דחכמה עצמה אלא רק בבי"ת דראשית שהוא בחי' אור החכמה שמלובש בבחי' בינה בחיצונית שהוא בחי' תבונה וז"ש בחכמה יבנה בית כו' בי"ת דבראשית כו' וכמ"ש כונן שמים בתבונה כו' וד"ל (אך לפי מ"ש בזהר בפ' בראשית ברא אלקים כו' דאבא אמר לאימא הרי גם מה שנמשך מן החכמ' במחשב' דבינה נקרא ג"כ מאמר דאבא עכ"פ וא"כ גם בחי' ראשית דחכמה עצמה נקרא מאמר אלא שאין זה מצד עצמו רק בשביל שצריך לבא לידי בחינת אמירה שהוא מה שאמר לאימא כו' וכמ"ש אתה האמרת פועל יוצא כו' וזהו שאמר אבא לאימא כו' במע"ב היינו בשביל התורה שנקרא ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקרא ראשית תבואתו כו' דהיינו בחי' עצם כח החכמה עילאה כמו שהיא טרם בואה לבחי' מאמר לאמר לאמא כו' וד"ל). וזהו שאמרו ישראל עלה במחשבה א"א לומר שהכונה רק על בחי' מחשבה שבדיבור שהוא דיבור שבמחשבה דהיינו ענין א' עם המאמר והמשמעות שעלו במחשבה שקודם לדיבור