קכב, ד

דלי"ת רבתי דיבור שבמחשבה הנ"ל בכלל שמלביש אותם ובאים לידי גילוי בפרט והיינו ז' רקיעי' וארץ וכמו שאמרו תמליכהו כו' שקדמו במחשבה לדיבור די' מאמרות וזהו שאמרו שבמאמר א' יכול להבראו' כו' והוא בחי' מאמר דבראשית שכולל כל פרטי המאמרות בסקירה א' והוא בחי' מחשבה א' הנ"ל שנק' דיבור שבמחשבה בכלל לכלול כל מה שיביא מן המחשבה לדיבור דרך פרט כו' והיינו צופה ומביט עד סוף כו' מראש לסוף בבת אחת מבלי קדימה ואיחור בסדר צירופים כו' כנ"ל ולכך נאמר בראשית ברא את השמים כו' דאע"פ שבדבר ה' שמים נעשו ויש לו צירוף מיוחד יהי רקיע וכן כל צבא השמים יש להם צירופי' מיוחדי' כמ"ש וברוח פיו כל צבא' כו' וכן הארץ וכל אשר בה יש בהן צירופי' רבי' כמו תדשא הארץ תוצא הארץ כו' אבל במאמר זה דבראשית נכללו כולם בסקירה אחת כמו שבמחשבה א' כולל מה שצריך לדבר שעה כו' כנ"ל ולכך אמר בראשית כו' השמים והארץ וכל צבא' בכללות מבלי קדימה ואיחור כו' הכל כאחד כו' ואח"כ נחלק ובא דרך פרט ויאמר אלקי' יהי אור מאמר בפ"ע בסדר הצירוף כו' כי מאמר הכללי שבמחשב' נחלק בפרט לבא אל הדיבור בפרט כנ"ל אך גם בחי' מאמר זה הכללי דבראשית נקר' מאמר ג"כ כמ"ש ז"ל בראשית נמי מאמר הוא רק שהוא כולל את כל הפרטי' והוא בחי' צימצום לגבי בחי' מחשבה העצמית שאינה באה כלל לבחי' דיבור גם לא בבחי' כלל לפרט כו' וע"כ נקרא בראשית גם כן מאמר עכ"פ כו' וד"ל:

(מא) אך עדיין יש להבין מ"ש בראשית ברא בבחי' הכלל תחלה אחר שלא נברא ממנו שום בריא' מיוחד' איך יתכן לשון ברא בבחי' הכלל שבמחשבה כו' ואם מפני שמאמר זה דבראשית מקור לכללות הבריאה שנשתלשל מי' מאמרות עכ"ז לא שייך לומר ברא ממש מאין ליש לשמי' וארץ וכל צבאם כו'. אך הנה לפי משמעות פשט הכתוב דבראשית ברא בריאה ממש קא' וכן מה שאמרו ז"ל דבראשית נמי מאמר הוא הכוונה שהוא בא בבחי' מאמר כשאר המאמרו' שבורא יש מאין כו' והרי מקרא