קכב, א

אלה בקיומ' למטה שזהו בבחי' ההעלאת מ"נ מלמטה למעלה מבחי' מחשבה דו"מ דכנ"י כך יומשך מלמעלה למטה מעצמות המאציל ג"כ ג' מדריגות כאלה והן מ"ש הברית והחסד כו' כמשי"ת בעז"ה וד"ל:

(מ) אך הנה יש להבין ג"כ בפי' שמע ישראל דק"ש בחי' מדריגה הא' הנ"ל בשמיעה שהוא בחי' ההבנה וההשגה בעיון ההתבוננות היטב כו' וקא מפרש ואזיל מה יתבונן כ"כ אשר ה' אלקינו ה' אחד וצריך להאריך בדלי"ת של אחד שהוא דלי"ת רבתי כו' וכמארז"ל תמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות העולם שהוא הדלי"ת כו'. ולהבין ביאור הדברים הנה ידוע מארז"ל דבמאמר אחד יכול להבראות והוא בחי' מאמר דבראשית שכולל כל היו"ד מאמרות כו' אלא שנחלק לי' מאמרות כו'. ויובן זה עד"מ הידוע כמו במחשבה שבאדם כאשר חושב איזה ענין ודבר מה שמחשבה זאת כוללת היא ודאי כמה ענינים חלוקים אשר כל ענין בפרט כאשר בא לבחי' הדיבור צריך לדבר אותו בכמה צירופים שונים ונמצא שבמחשבה אחת שחשב כולל כמה ריבוי צירופי אותיות הדיבור עד שמחשבה אחת שיחשוב במעט רגע בסקירה א' ממש כאשר רוצה להביאה בדיבור בפה יצטרך לדבר שעה או שתים ואין כל חדש בכל פרט ופרט שבדיבור בכל ריבוי הצרופים הכל נכללו בסקירה א' במחשבה אחת שקדמה לדיבור זה והרי בחי' מחשבה זו האחת שקדמה לדיבור רב זה הוא מקור האמיתי שממנו נמצאו כל אותיות הדיבור אח"כ דרך פרט מפני שהיא הכוללת אותם יחד מקודם שבא התגלות הדיבור מראש לסוף בבת א' כו' כי אע"פ שבהתגלו' הדיבור הרי יש בו סדר מוקדם ומאוחר בצירופי אותיות הדיבור בערך זמן שעה וכה"ג ואם ישנה הסדר מראש לסוף ומסוף לראש אין הענין מובן כלל לא בפרט ולא בכלל כי בכל דיבור פרטי מאיר אור שכל ומחשבה פרטי' לפי אופן אותו הצירוף לבד כו' ומתחבר בסדר עם הצירוף השני והשלישי כו' ואז יש לו הבנה בגילוי משא"כ אם ישונה סדר הצירופים כמו מאמר יהי אור אם ישונה