קכא, ג

מלכתא כמלך שגוזר בדבריו שאז כן יקום בפ"מ לרחק ולקרב להשפיל ולהרים כו' אבל כל זמן שלא בא הדבר מלכות לידי דיבור בפה עדיין הדבר שקול ולא נודע מי יחיה מי ימות מי ירום ומי ישפל וכה"ג כמ"כ בבחי' ההעלם והסתימות שבתשב"כ לא הובדל עדין הבדל גמור בין טמא לטהור בין רע לטוב כו' כמו במחשבה שהדבר בהעלם עדיין ויוכל לבא לידי שינוי ותמורה מרע לטוב ומטוב לרע כנ"ל שהרי יוכל להיות השכלת עיון במחשבה לטמא את הטהור ולטהר את הטמא להכשיר הפסול כו' משא"כ כשבא הדבר לידי דיבור בפה כבר נפסק הדין וגזירת מלך בדבר מלכות אין להשיב ואין בו שינוי ותמורה כלל כידוע ולכך בחי' המשנה דתשבע"פ שם עיקר השמירה מן החיצונים שלא יקבלו יניקה יותר מכפי המדה הקצובה להם ע"פ דבר מלכו' מתניתין מלכת' וז"ש ושמורה שהתורה עצמה עיקר שמירתה שמשתמרת שלא יומשך לחיצונים יותר מכפי המדה כו' היינו בבחי' הדיבור שבתבע"פ דוקא וז"ש ושמרתם כו' וד"ל. ונמצא שבתו"מ ג"כ יש ג' מדריגות שבמחשבה הנ"ל מחשבה שבמחשבה דיבור שבמחשבה מעשה שבמחשבה כו' כי הנה בחי' מחשבה שבמחשבה הנ"ל הוא בבחי' תושב"כ שהדבר סתום שם בהגיון עיון המחשבה וכמ"ש והגית בו כו' הנק' הבנה כנ"ל בפי' דבר כי שומע עבדך כו' וע"ז א' כאן תשמעון בבחי' הבנה והתבוננות היטב הדק כו' והב' בחי' דיבור שבמחשבה הוא מ"ש ושמרתם בחי' שמירה זו הוא דוקא בדיבור דתורה שבע"פ מל' קרינן לה אבל שרשו במחשבה להשמיע לאזניו מה שמוציא בפיו דבר ה' זו הלכה כמו שאמרו השמע לאזנך כו' וכן אמרו עשה אזנך כארפכסת כו' שיבא בחי' הדיבור דד"ת דתשבע"פ במחשבה היטב ולא יקרא בדיבור בלי בחי' מחשבה והטיי' אזן לדבריו שאינו כלום ואינו יוצא י"ח מצות ת"ת בדיבור כלל וכלל כידוע ונמצא שזהו עולה בבחי' דיבור שבמחשבה וכמו שאנו רואים שתשבע"פ מקבל מתשב"כ כמו שהדיבור מקבל מן המחשבה (כי אוריי' סתים וגליא כו') שהרי אם אין מוצאי'