קכא, ב

הבנה כנ"ל ושמרתם בחי' דיבור שבמחשב' כי בחי' השמירה הוא בבחינת הדיבור דוקא כמשי"ת ועשיתם בבחי' עשיה שבמחשבה כנ"ל וד"ל. והנה מ"ש כאן תשמעון ושמרת' ועשית' הכל קאי בקיום התו"מ שיש בהן ג' מדריגות שמיעה ושמיר' ועשיה והענין הוא כידוע שיש ב' מדריגות במצות ת"ת אחד מצות עיון והגיון במחשבה כמ"ש והגית בו יומם ולילה כו' והב' מצות קריאה בדיבור תמיד כמ"ש לא ימוש סה"ת הזה מפיך כו' ואשים דברי בפיך כו' וידוע שדרך כלל הן ב' מדריגות דתורה שבכתב ותורה שבעל פה דתורה שבעל פה מל' קרינן לה הנה עיקר ענינה בפה בדיבור דוקא לומר טמא טהור כשר פסול חייב זכאי כו' כי מתניתין מלכתא כמלך שגוזר בדיבור בפה דוקא כמ"ש דבר מלך כו' אבל בתושב"כ כל המצות סתומים ונעלמים בלי ידיעת פסק דין ברור כמו איך יהיה מעשה התפילין בכל פרטי דיני הכשירם ופסולן רק א' וקשרתם כו' ולא נודע מהו כו' וכן בדיני שבת וסוכה ופסח וכן בדיני טומאה וטהרה וד"מ חייב זכאי כו' הכל נפסק כל דין ודין בין טמא לטהור וכשר לפסול בפרטי פרטיות בתורה שבע"פ דוקא מל' קרינן לה שבא שם בדבר הלכה בדיבור בפה לגזור אומר דבר ברור בכל פרטי' זה כשר. וזה פסול זה טהור וזה טמא כו'. וכן בכל פרטי מעשה המצות כתפילין וציצית ושבת כו' ובמעשה הקרבנות ותרומות כו' וזהו שבחי' תשבע"פ שהוא בחי' דיבור הוא הנק' בחי' שמירה וע"ז אמר ושמרתם כו' כי עיקר השמירה הוא לבל יבא הדבר לידי זרים ולא יפול בו שינוי ותמורה כלל כו' או הפסד ורקבון כו' כך ענין המשנה דתשבע"פ הרי נאמר עליה ערוכה בכל ושמורה כו' שכאשר שונה המשנה בפה דוקא הרי בא הדבר לידי שמירה מעולה שלא יתפשט ממנו יניקה לזרים שהן החיצונים כלל כי הרי באמרו בפה זה הדבר כשר וזה הדבר פסול זה טמא וזה הוא הטהור כו' בדיבור זה דוק' נבדל ונפרש הרע מן הטוב הטמא מן הטהור הפסול מן הכשר כו' זה יורד למטה מטה וזה עולה מעלה כו' ע"י דיבור זה דוקא באמרו בדבר ה' זו הלכה זה כשר כו' משום דמתניתין