קכ, ד

ע"י המחשבה שמקבלת קול הדיבור הזה דרך החללי אוזן כו' והנה שמיעה זו שבמחשבה לקול הדיבור של זולתו נק' בחי' דיבור שבמחשבה דהיינו מה שיש בכח המחשבה לחשוב ולקבל בחי' אותיו' הדיבור וכאשר אותיות הדיבור ששומע מצטיירים במחשבה כששומע אותם במחשבה כנ"ל אז הוא הנק' רק בחי' דיבור שבמחשבה לבד כי בחי' המחשבה מצד עצמה הרי יש לה בחי' טבע אותיות עצמותם כמו שחושב במחשבתו באיזה ענין ודבר מה כמו מחשבת עיון השכל שמהרהר בו או שמהרהר באיזה דבר חמדה כו' ונק' זה בחי' מחשבה שבמחשבה וממנו דוקא באה ענין השמיעה הפנימית הנק' הבנה שבמוח הנ"ל שהוא מעיין ומבחין היטיב בעיון הדק היטיב בהשגה שבמוח הבינה אשר מלובש במחשב' (שזהו בחי' מל' דתבונה בחי' אחוריים דאימא כו' שהוא פנימיות המחשבה כו' כמ"ש במ"א בענין דלי"ת רבתא דאח"ד בחי' לאה שנמשך ומקבל מאחוריים דאימא והוא קשר של תש"ר כו') בפרטי קול הדברים ששומע באזנו (והוא ע"י חללי האזן שמתעקמים ביותר ובהן יש טבע הבחנה גשמית בין טב לביש בחיצוניו' כמ"ש בזהר כמו שאנו רואים שדבר רע יבחין בחלל האזן מיד ולא יחפוץ לשמוע ודבר טוב יבחין וירגיש בחלל האוזן ויחפוץ וישתוקק לשמוע כו' וכמ"כ בפנימי' יותר והוא בטו"ר או חו"ג שבאיזה שכל או תענוג רוחני גם בשמיעת קול כינור ששומע דבר עצב בקול המורה עצבות ומרירות או להיפך קול חדוה וכן בשכל כשאינו שומע כפי סברתו לזכות אלא להיפך לחוב המנגד מאד לרצון ושכלו וכה"ג כו' שכל זה נכנס מיד במחשבתו תחלה הנק' דיבור שבמחשבה ושם כבר מבחין היטב בין טו"ר או חו"ג שבדבר ששומע אך בחי' עיון היותר פנימי בהבחנה עמוקה ביותר בכל חלקי הדבר ששומע כבר במחשבה הוא בחי' עיון המוח דבינה הנק' הבנה והשגה עמוקה בדבר זה שעולה בשמיעה במחשבתו וז"ש דבר כי שומע עבדך כלומר מבין היטיב בהבחנ' טובה ועמוקה באותה הדבר ששומע וזהו דוקא ע"י בחי' האזנה כמו האזינו