קטז, ד

הארת והמשכת עצמיות הנפש וע"כ הרצון הוא הנק' נפש לפעמים כמו היש את נפשכם כו' או אין נפשי אל כו' כלומר רצונם וא"כ הרי גם הארת רצון פרטי לדבר פרטי ה"ז בחי' המשכת חלק פרטי מן הנפש עצמו וכאשר נמשך עוד רצון בדבר אחר נמשך עוד חלק מן הנפש וכן בכמה רצונות בכמה דברים הרי כולן הן חלקי הנפש ונק' זה בשם פיזור הנפש דהיינו שהנפש עצמה נתפזרה ונתפרדה לחלקים רבים בריבוי הרצונות האלה שבריבוי הדברים של חמדת עוה"ז כידוע והנה בחי' קיבוץ ואסיפת כל חלקים הקטנים שנתפזרו מן הנפש בריבוי הרצונות האלה שיחזרו כולם למקורם בעצם הנפש היינו ענין עקירת הרצון וביטולו מכל וכל מאותו הדבר שנמשך ונקשר בו עד שלא נשאר בו גם רושם בעלמא הימנו כמו התשובה האמיתית שהיא ענין חרטה אמיתית בעצם המשכת התקשרות הרצון מלבד עזיבת החטא בפ"מ שנק' תשובה תתאה כידוע עד שימאס בדבר ע"ד דוגמא כשנהפך אדם מאוהב לשונא שזהו עקירת התקשרות רצון הנפש לגמרי להיות להיפך כו' וכמ"כ ענין קיבוץ ואסיפת כל הרצונות הזרות שלא לה' המה שיבוטלו מכל וכל ישאר מהם גם רושם בעלמא שזהו ענין קיבוץ של פיזור הנפש כנ"ל וז"ש אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ולכאורה איך יתכן ענין נדח שהוא הפיזור לחלקים באדם א' אך הכונה הוא על בחי' פיזור הנפש לחלקים ששייך גם באדם א' וכמ"ש במ"א (וכמ"ש במ"א דבחי' תשובה עלאה כזו לעקור לגמרי כל הרצון הזר מכל וכל ע"ד תשובה של ר"א בן דורדייא שיצא נשמתו בבכיה וכה"ג הרי גם מה שהוליד ממזר מתאו' רעה ימות כידוע במעשה שהיה בבעל תשובה א' שצעק בכל נפשו עד שמאס בחייו באמת והיה קרוב ליציאת הנפש כו' ומתו פתאום באותו הרגע כל ממזרים הנולדים מעונו כו' לפי שהיה בכח עקירת הרצון הזה כ"כ לעקור גם מה שכבר נמשך ונשפע בתאותו להוליד ולד שילקח ממנו החיות כו' וד"ל) והנה לכאורה יש להבין מאין יבוא בחי' עקירת כל הרצונות הלא כל רצון ורצון מקושר היטיב במקומו