קטז, ג

עצמו' אא"ס שיהיה לו רצון פשוט מחדש במחשבה אחת הכללי הנ"ל. הנה הענין הוא ע"פ הנ"ל בפי' ישראל שר אל כו' שביכלתו ליחד יחוד דה' אלקים וזהו בכח כל ניצוץ האלקי שבכל א' מישראל כו' כי שרשו בישראל דלעילא שהוא בבחי' עצמו' המאציל שמשתרר על בחי' צלם ודמות ה' אלקים שבטהירו עילאה כו' לפי שבחי' העצמות ממש למעלה מבחי' ה' אלקי' שהן בחי' צלם ודמות כו' ובחי' צלם הוא אור המחשבה כללי' שמביא לידי פרטי אותיות מן ההעלם לגילוי כו' אבל ההשתררות גם על המחשבה כללי' איך תהיה בכלל שממילא יבאו הפרטי' כו' תלוי בעצמות הרצון לפי אופן התחדשות הרצון בה ואז ממילא יהיה אופן יחוד ה' אלקים כפי אופן הרצון הפשוט דוקא (וזהו שאמר בקידוש הלבנה חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם פי' אופן יחודם כי ששים ושמחים לעשות רצון קונם לבד כו' וכמ"ש במ"א) וזהו שפ' ק"ש דוקא הוא העיקר בבחי' העלאת מ"נ זה באמרו שמע ישראל דוקא שהוא בחי' שר אל שביכלתו דוקא לחדש רצון פשוט מחדש בכללות המחשבה כו' וגם בכל ניצוץ אלקי שבכאו"א שנק' ישראל יש כח זה לחדש מע"ב במקור הכללי כנ"ל בפי' האמרת כו' דקאי על כאו"א מישראל והטעם הוא כנ"ל שע"י בחי' מס"נ הרצון הפשוט להטות רצון למחשבה כו' הנק' רעותא דלבא כידוע עי"ז מעורר למעלה ג"כ בחי' רצון פשוט להטות רצון מחדש במחשבה אחת הנ"ל וז"ש כי שרית עם אלקי' לחקוק מחדש לבחי' צלם ודמות בחי' הויה אלקים כו' כנ"ל וד"ל. והנה פי' שמע הוא ענין קיבוץ ואסיפה כמו וישמע שאול את העם כו' הענין הוא כי ידוע שיש ב' מיני רצון א' רצון הנולד כמו מצד השכל והטעם לדבר ובו יש התחלקות רצונות רבות בכמה מיני אופנים שונים לפעמים כך ולפעמים כך וגם יש לרצונות רבות האלה ביטול והפסק מפני שמשתנה מרצון לרצון כשרצון אחר גובר על רצון זה וכה"ג ולפעמים יבוטל רצון האחר לנגד רצון זה וכמו שאנו רואים שבכל שעה ושעה נולדים רצונות זרות רבות מאד בכמה דברים שונים וידוע שהרצון הוא בחי'