קטז, א

מאמר הוא והוא הכולל לכל המאמרו' כנ"ל והטעם שצריך חידוש הענין הוא כי הנה הגם שנקרא מחשבה אחת מחשבה פשוטה בלי התחלקות אותיות עדיין כנ"ל מ"מ מאחר שנק' מחשבה כללית עכ"פ הרי היא בחי' מחשבה אחת לבד המיוחדת להיות בחי' כלל לפרטי' האלה לבד ואין לה ערך כלל וכלל לגבי עצמות המחשבה הפשוטה בתכלית עד שבחי' מחשבה זו הכללית שכוללת צמצום גדול הוא שמתצמצם בחי' העצמות לחשוב מחשבה זו וע"כ נק' מחשבה אחת ע"ש בחי' הצמצום כמו עד"מ שצמצום גדול לחשוב רק מחשבה אחת לבד כמו לחשוב רק מחשבה אחת להיות לו בנין וכה"ג הגם שהיא כללי' לגבי פרטי המחשבות שיוצאים ממנה אבל היא בחי' צמצום גדול לגבי כח המחשבה העצמי כו' וא"כ הרי צריך לעורר תמיד בבעל המחשבה הזאת רצון חדש שהוא לחדש רצונו במחשבה זו תמיד שיחפוץ בה ובלתי ההתעוררות יסתלק רצונו ממנה כי בחי' ירידה וצמצום גדול היא אצלו כו' וד"ל:

(לב) והנמשל מזה מובן ג"כ למשכיל למעלה מעלה שצריך להיות בחי' העלאת מ"ן מלמטה תמיד בכל יום לעורר לעצמו' אא"ס בעל המחשבה הכללי' שיהיה לו רצון הפשוט מחדש בה כו' כי הרי מחשבה זאת בחי' ירידה וצמצום גדול לגבי עצמותו וע"כ נקרא מחשבה אחת מצומצמת כו' וד"ל. והנה ידוע בע"ח שבתחלת ההשתלשלות דקו וחוט כו' היה מצד כי חפץ חסד הוא בלתי העלאת מ"נ מלמטה כלל דהיינו מה שעלה ברצונו הפשוט בעצמותו להיות לו לרצון פשוט במחשבה זו הכללית לפרטי' כו' זהו רק מצד כי חפץ חסד הוא בבחי' עצם הטוב והחסד הפשוט שבעצמותו ממש (וז"ש בריש הורמנא דמלכא גליף כו' פי' הורמנא רצון ורשות כו' ובריש הורמנא היינו בבחי' הרצון הפשוט שבעצמו' ממש כו' וטהירו עילאה היא בחי' מחשבה אחת הכללית הנ"ל והגליפה הוא בחי' הפרט וזהו בחי' טהירו תתאה שהיא מקור לבחי' א"ק אבל בחי' טהירו עילאה מזו היינו בחי' עצמו' אא"ס ממש שטהירו תתאה זו בחי'