קיד, ב

(כח) וזהו כי שרית עם אלקים ואנשים ותוכל. פי' ותוכל להיות כי עיקר הנצחון וההשתררו' אינו אלא כאשר בא הדבר לידי סוף מעשה בפ"מ דוק' שאז דוקא נגמר עיקר המכוון שהיה בהשתררות ונצוח אבל כל זמן שלא נשלם בפ"מ דוק' אין ההשתררות והניצוח כלום כו' וכך יובן למעלה בענין בחי' ההשתררות דעצמות המאציל בה' אלקים ובאנשים דבי"ע להיות כרצונו דוקא כנ"ל הכל עדיין אין זה שלימות הניצוח וההשתררו' אלא כאשר יבא לידי בחי' סוף מעשה דוקא שזהו בסוף כל ההשתלשלו' דעשי' דהיינו גם בבחי' מל' שבמלכות דע"ס דעשי' כששם נהפך הדבר מן הקצה לקצה כמו מן ההעל' לגילוי שהיה בהיכל ק"ק שבבהמ"ק בזה העולם החומרי דוקא כנ"ל שזהו עיקר הגבורה והניצוח שנשתרר עם ה' אלקים דאצי' ואנשים דבריאה ויצי' כו' לפי שנעוץ תחלתן בסופן דוקא וסוף מעשה דוקא הוא שעלה במחשבה תחלה בעצמות רצון המאציל בחקקו חקיקות האותיות בטהירו עילאה וכמ"ש אני ראשון ואני אחרון כו' וכן ראו כי אני אני הוא שזהו בחי' מל' דא"ס במל' שבמל' דעשי' כו' היותר אחרון כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. וזהו ותוכל כי המל' נק' כל כידוע ופי' ותוכל שהיה ביכולת כחך להביא בחי' גילוי עצמו' המאציל עד בחי' כל שבמדריגה היותר אחרונה שזהו סוף מעשה שעלה במחשבה תחלה ולזה א' דנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתוני' דוקא והיינו עיקר ההשתררו' דש"ר א"ל ואלקי' שבתחלה כי נעוץ תחלתן בסופן דוקא כנ"ל וד"ל. ומעתה יש להבין סדר המשך הפסוקי' מ"ש ויאבק איש עמו כו' ויגע בכף ירכו כו'. דהנה באמת יש להבין בזה שהיה ביכולתו ליגע בכף יריכו עכ"פ שהן בחי' נו"ה תרין ירכין כו' דהלא ק"ו הוא לכאורה דאם היה כח וגבורה ביעקב שנק' ישראל להשתרר על בחי' אלקים ואנשי' מט"ט וסנד"ל כו' עד גם בחי' המל' סופא דכל דרגין כנ"ל בפי' ותוכל כו' א"כ איך היה בכחו ליגע בכף יריכו שהן בחי' נו"ה שלמעלה מבחי' המל' כידוע בפי' ושלשה עדרי צאן רובצים עליה