קיב, ד

כ"א בפ"ע כו' עד שכל ציור האותיות הן בחי' לבוש והעלם להעלי' ולהסתיר את העצם הפשוט כו' וראי' לדבר זה הוא ממה שאנו רואים בחקיקת אותיו' שבחותם בדבר נבדל כמו בשעו' ששם ודאי הציור אותיו' שבשעוה מכסה על עצם האותיות שבחותם בין בשעת ציור כשמציירי' שם בחותם בין לאחר סילוקו שהרי לאחר סילוקו מן השעוה לא נשאר בשעוה מגופו ומהות של אותיות החותם כלל וכלל רק בחי' רשימת חקיקתן וציורן לבד ועד"ז בכל צורה מצורה נבדלת כמו השעוה שנחקק עוד בדבר נבדל וכן עד כמה פעמים כו' וכך הוא ג"כ מובן בציור האותיו' שבחות' עצמו שהן מסתירי' ומעלימי' לגוף עצם החותם כו' וד"ל (ובאמת אין זה דומ' לזה דדוקא בצורה מצורה נבדלת כשעוה מן החותם וכה"ג הוא ששייך לומר דבר זה להיו' שלא נשאר באותיות שבשעוה רק בחי' רשימו בהעלם מאותיות שבחותם ולא מהותן כו' וגם בשעת הציור בהכרח שיתעלם גופן של האותיות שבחותם כו' משא"כ בציור אותיות שבחותם עצמו אדרב' לכאורה נהפוך הוא שהאותיו' הללו הרי הן נקראי' בשם צורה לחותם שהן בחי' גילוי ההעלם העצמי וכן אותיות שבשעוה הן בחי' גילוי וצורה לגבי חומר השעוה כו' אך ממשל אותיו' המחשבה מובן שאין הפרש ביניהם משום דגילוי זה הוא הנקרא הסתר כו' וד"ל). ויובן דבר זה בתוס' ביאור ממשל אותיות המחשבה דגם שלכאורה הרי בהן גילוי אור עצם השכל ההיולי כנ"ל אבל באמ' נהפוך הוא שבחי' גילוי אותיו' הללו הבאי' במחשב' הרי הן בחי' צמצו' והסתר והעלם גמור לגבי עצם אור השכל כמו שהוא שהרי עצם אור השכל כמו שהוא הרי הוא בבחי' השכלה וסברא וכאשר בא במחשבה הוא בא בבחי' לבוש נפרד דאותיו' המחשבה המעלימי' לבחי' עצמו' ההשכלה והסברא כידוע הראיה לזה ממה ששכל וסברא א' יוכל לחשוב בכמה צרופים שונים במחשבה משום שהמחשבה נקר' לבוש לגבי העצם כמ"ש כלבוש תחליפם כו' אלא שנק' לבוש פנימי כו' כמ"ש במ"א באריכו' ולפ"ז הרי מובן הנמשל מכל זה למעלה בבחי' דמות