קיא, ד

אדם דבריאה וכמ"ש לכבודי בראתיו יצרתיו כו' וכבודי זה הוא בחי' מל' דא"ס עצמו שלמעלה מבחי' אדם בציור קוין כמ"ש כי לא אדם הוא וכמ"ש ולאו מכל אינון מדות כלל רק שמ"מ נק' א"ק אדם דבריאה יש מאין הרי עליו נאמר ויברא אלקים את האדם שהוא בחי' מל' דא"ס גליף גליפו בטהירו עילאה כו' שנק' אלקי' שבעצמו' אא"ס בצלמו בצלם אלקי' ע"ד הנ"ל באדם דאצי' בבריא' כו' וד"ל. וז"ש אדם אדמה לעליון ממש כו' וד"ל:

(כה) ומעתה יש להבין מ"ש בטעם קריאת שם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל כו'. דהנה פי' הפשוט דישראל ל' שררה שר א"ל כלומר שר של א"ל וענין שררה הוא ההשתררות והממשלה על זולתו וזה דבר פלא לכאורה איך שייך עניין ההשתררות והממשלה על בחי' אל שהוא בחי' אלקי' וכמ"ש בפי' הטעם כי שרית עם אלקי' כו' וגם יש להבין דלכאורה גם לפ"ז אינו עולה כמו הטעם שאמר כי שרית עם אלקים ובתיבת ישראל משמע שנשתרר על בחי' אל ולא על בחי' אלקים וכידוע ההפרש בין שם אל לשם אלקי' ששם אל הוא בבחי' החסד ושם אלקים הוא בבחי' הגבורות וכמ"ש אל אלקים ה' כו' ג' שמות אל בחסד אלקים בגבורות והוי"ה בת"ת וכמ"ש מי כמוכה באלים הוי"ה כידוע. אך הענין הוא דא"ל זה הוא בחי' שם הוי"ה דאלקי' שהוא בחי' צלם ואלקי' הוא בבחי' דמות שזהו בחי' דכר ונוק' כנ"ל והיינו אל מאלקים שכולל כל בחי' אלקי' כי בחי' הנוק' כלול בדכורא להיותה אחת מצלעותיו כמ"ש כי מאיש לוקחה זאת כו' ולפ"ז כאשר נשתרר על בחי' אל שהוא בחי' צלם ממילא נכלל השתררו' זו גם על בחי' אלקים שנכלל באל כו' ולמעלה היינו בחי' עצמו' המאציל דלאו מכל אינון מדות כלל למעלה מהוי"ה ואלקי' וכמ"ש כי שמש ומגן הוי"ה אלקי' כו' שהן ב' שמות שנאצלו מן העצמו' עד"מ שמש ומגן כו' והוא המשתרר על בחי' הוי"ה ואלקי' שהן בחי' צלם ודמות דכר ונוק' בחי' אור וכלי כמו נשמה וגוף כנ"ל באריכו'