קי, ב

מדריגות הללו דצלם ודמות גם בעצמות המאציל מאחר שא' כדמותנו וכמ"ש בסוף הפ' בדמות אלקי' עשה אותו כו' וגם כאן מ"ש עוד בצלם אלקי' ברא אותו לכאורה מיותר הוא שכבר אמר ויברא אלקי' את האדם בצלמו כו' וגם למה א' כאן ברא אותו ובסוף הפ' אמר בדמות אלקי' עשה אותו כו'. אך הנה יש להקדים תחלה מ"ש בזהר דצלם בדכורא ודמות בנוקב' כו' והן ב' שמות דהויה אלקי' הויה בדכורא ואלקי' בנוק' כידוע וא"כ יותר קשה מ"ש בצלם אלקי' דוק' הלא דמות בנוק' ולא צלם כו'. ולהבין זה הנה ידוע בענין דכר ונוקב' דהוי' ואלקי' היינו כמו בחי' אור וכלי בנשמה וגוף שהאור הוא בחי' עצם החיות והכלי הוא בחי' המגביל ומקבל בתוכו כגוף שמקבל חיות אור הנשמה כו' וה"ז כמו בחי' אותיות השכל שהאור והחיות העצמי הוא השכל עצמו ואותיות השכל הן המגבילים ומקבלים אור השכל אמנם הנה לא יובן ויושג למטה למקבל את אור השכל אלא ע"י האותיות דוק' שמביאין אור שפע השכל למקבל כו' ונעשי' בחי' משפיעים למטה ולגבי אור השכל הן בחי' מקבל כו' וכך יובן בב' שמות דהוי' אלקי' שהוי' בבחי' דכורא עצם האור והשפע ובחי' אלקי' הוא בחי' כלי המגביל והמקבל בצימצומי' וה"ז כמו אותיות החות' שהאותיות מוגבלי' בציור' אבל בהם נתקבל אור העצ' להביאו בהשפעה והמשכה לדבר נבדל והוא לחתו' בו בשעוה והרי כל עיקר חקיקות אותיות החות' אינו נעשה רק כדי לחתו' בו הכתב בשביל קיו' דבר כמו אשר נחתו' בטבעת המלך אין להשיב אבל אם היה גוף החות' חלק בלי אותיות לא יצלח לשום דבר אע"פ שהוא העיקר והעצ' כו' וכך יובן למעלה בב' שמות דהוי' ואלקי' שנק' צלם ודמות שישנם בכל המדריגות עד גם בבחי' העצמות ממש הרי א' בצלמנו כדמותנו שיש שם ב' מדריגות צלם ודמות דכר ונוק' שהן ב' שמות דהוי' אלקי'. והענין הוא דגם שבעצמו' החקיקה דאותיות בבחי' צורה עצמית כנ"ל נק' צלם כנ"ל אבל מה שהאותיות הללו עשויין כדי להביא השפע עוד למטה למקבל הוא בחי' אלקי' שנק' בשם דמות לגבי צורה העצמי' דאותיות