קי, א

כנ"ל ולכך אמ' ולא דרכיכם דרכי משום דלא מחשבותי מחשבותיכם והא בהא תלי' מטעם כל הנ"ל וד"ל:

(כב) ומעתה יש להבין שרש ענין ישראל לי ראש כו'. דהנה מבואר בכתוב הטעם שנק' ישראל כי שרית עם אלקי' ואנשים ותוכל. ויש להבין מהו אלקי' ואנשים כו'. דהנה כתיב ויברא אלקי' את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו כו' ויש להבין למה הכפיל הדבר ועוד למה לא הזכיר דמות שהרי בתחלה אמ' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כו' וכמ"ש בסוף הפ' זה ספר תולדות אדם ביום ברא אלקי' אדם בדמות אלקי' עשה אותו כו'. אך הנה מבואר למעלה דגם באצי' כלול מג' מדריגות בי"ע והן ג' מיני אדם א"ק אדם דבריאה וע"י וא"א אדם דיצי' וז"א דאצילו' אדם דעשי' וכאשר אמ' נעשה אדם בצלמנו או ויברא את האדם בצלמו קאי על כל ג' מיני אדם הללו עד גם בחי' אדם דעשי' שהוא בחי' ז"א דאצי' הוא שנברא בצלמו כי גם שנק' אדם דעשי' לגבי המאציל עצמו אבל בצלמו עשהו ובצלם אלקי' עשה אותו כו'. וביאור הדברים מובן ע"פ הנ"ל דכל האצילו' נאצל בכלל ובפרט מן העצמות דאא"ס בבחי' צורה עצמי' בחי' צלם כמו צורה הראשונה של עצמו' הנז' בזוהר בהקדמה דגליף גליפו בטהירו עילאה כנ"ל וע"פ אופן ומדריגת אותה הצורה הראשונה שבעצמו' באותיו' החקוקים וגלופים כו' (שזהו מה ששיער בעצמותו בכח מה שעתיד להיות בהשתלשלו' דקו וחוט כו' כמ"ש בכתבי האריז"ל) כך היה ההמשכה בהשתלשלות דקו וחוט ממדריגה למדריגה כמו לבחי' א"ק אדם דבריאה ומא"ק לע"י וא"א אדם דיצי' ומשם לז"א אדם דעשי' כו' הכל בבחי' צלם שהוא מבחי' אותיות שבעצמות ולא בבחי' ומדריגה נבדל מן העצמות משום דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כנ"ל באריכות. וזהו שאמר ויברא אלקי' את האדם בצלמו פי' בצלמו בבחי' צלם וצורה הראשונה דאותיות שבעצמות אא"ס ביחוד גמור עד דאיהו עצמו וחיוהי חד ממש כנ"ל וד"ל. אך א"כ יש להבין שהרי אמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו הרי יש ב'