קח, ד

בבחי' דמות ונק' דמות מראה כבוד ה' כנ"ל וד"ל. ולהבין שרש וטעם הדברים הנה יש להקדים תחלה בשרש ענין אור עולם הנאצל מהו ולמה אמרו דבאצילות דוקא איהו וחיוהי חד כו' דהנה פי' אצילות ידוע שזהו כמו ויאצל מן הרוח שנאצל מרוחו של משה ממש ונחשב הארה זו ממדריג' רוחו של משה ממש גם שאינו אלא הארה בעלמ' חלק קטן נבדל מגדול כניצוץ מן השלהבת כו' אבל הוא בחי' הארה עצמית ולא נבדלת הימנו בערך במהות אחר אלא הוא מאותו המהות רק שהוא קטן גם אינו נבדל בריחוק אלא אחוז וקשור בו בבחי' עצמיות כו' וזהו ל' אצילות ל' אצל וסמוך כמ"ש במ"א והוא בחי' אותיות שנחקקים בעצם שאינן נבדלים מן העצם כלל שהרי חקוקים בעצם הדבר אע"פ שהאותיות הן המשכות מן העצם בצמצומים באופנים שונים מאוד מ"מ אינן נבדלים כלל בבחי' נפרד למהות אחר כמו אותיות המחשבה שבולטין ונמשכים מן השכל שכלולים בעצם אור השכל וחקוקים בו בבחי' עצמיות כמו אותיות שחקוקים בחותם שנחשבים מבחי' עצם החותם (וראי' לזה ממה שאנו רואים שלפי טבע המהות העצם של השכל כך יתהווה ממנו אותיות המחשבה לחשוב במחשבה ע"כ זה יחשוב בצירופים הללו וזה יחשוב בצירופים אחרים אע"פ שהשכל אחד הוא כו' וממיל' זה יכתוב וידבר בצירופי' אלה וזה יכתוב וידבר בצירופים אחרים וכמ"ש במ"א וד"ל):

(כ) וכך יובן בענין הארת אור מעצמות א"ס בתחלת כללות ההשתלשלות שנק' טהירו עילאה כידוע דאע"פ שהאור הזה הי' פשוט בתכלית הפשיטות דאחדות הפשוטה כמו בחי' העצמות דא"ס ממש כאשר חקק באור זה בחי' אותיות כמ"ש בריש הורמנא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה אין גליפה וחקיקה זו כמו גליפת וחקיקת אותיות בדבר נבדל מן העצמו' אלא גליפה וחקיק' זו היה בבחי' עצמות דאור זה כמו משל אותיות שבחותם וכמשל אותיו' מחשב' מן השכל שהוא בבחי' יש מאין כצורת החותם שמתאחד במהות א' ואין הציור מהות נפרד כי גופו של חותם הוא