קח, א

רשימו מאותיות שבמחשבה בדיבור ונמשך גם הוא אחר הצורה העצמית הנקר' צלם וז"ש אך בצלם יתהלך איש איש הוא בבחי' רוח דיצירה ויתהלך בבחי' צלם אלקים דבריאה מבחי' נשמה ששרשה בעולם המחשבה כמ"ש ישראל עלה במחשבה כו' וכמו שמצינו שיש בחי' נשמות ששרשם רק מעולם המחשבה כמו נשמת רב המנונא סבא כו' ונק' נוני ימא כו' וכמ"ש במ"א במ"ש בזהר ע"פ וידגו לרוב בקרב הארץ כו' וד"ל משא"כ עד"מ מחקיקות אותיות שבשעוה בדבר נבדל אחר אע"פ שלכאורה אין הפרש בין זה לחקיקת אותיות החותם בשעוה מ"מ אחר שכבר לא יש בשעוה רק רשימו בעלמא מחקיקות גופי האותיות שבחות' א"כ מה שנחקק מחקיקות אותיות שבשעוה בדבר אחר הרי זה בחי' רשימו דרשימו כו' שהוא בתכלית הקטנות כו' וכמ"כ יובן במ"ש אף עשיתיו שבחי' נפש שבעשי' הבאה בהתלבשות בחומר גופני אינו רק בחי' רשימו דרשימו מבחי' אותיות צלם אלקים נשמה דבריאה כו' וד"ל:

(יח) וזה שאמר בזהר ע"פ אך בצלם כו'. ששרש כל הנשמות חקוקות למעלה בכסא הכבוד דבריאה כו' ועל הכסא דמות כמראה אדם בבחי' צלם אלקי' ממש וכל נשמה קיימא בדיוקנהא קמי מלכא קדישא כו'. אך הנה מ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם לכאורה אין זה בחי' צלם שנק' צורה העצמי כנ"ל שהרי נאמר דמות כמראה כו' ולא צלם אך הענין הוא כידוע דבחי' אדם דבריא' הוא בחי' ז"א דבריאה ויושב על כסא דבריא' כמ"ש וישב שלמה על כסא ה' כו' ושש מעלות לכסא הוא בחי' ו"ק דז"א דבריא' שיושב למשפט כמארז"ל יושב ודן כו' וכמ"ש השופט כל הארץ כו' ועל זה נאמר דמות כמראה אדם שאינו רק בחי' דמות לגבי בחי' אדם העליון דאצי' בחי' ז"א דאצי' שהוא בבחי' צלם העצמי ומ"ש ויברא אלקים את האדם בצלמו היינו בחי' אדם דבריא' ז"א דבריא' שהו' בבחי' צלמו דז"א ועכ"ז הוא בבחי' דמות וכמ"ש דמות כמראה אדם להיו' דפי' כמראה אדם היינו כמרא' אדם