קז, ד

עולם המחשבה שנקרא צורה עצמית שהוא בחי' צלם כנ"ל וז"ש בצלמנו וע"ז נאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו כו' ומבחי' צלם אדם דבריאה זה נחקק בכסא להאיר למטה בבחי' היצירה נקרא דמות שזהו מבחי' עולם המחשבה הבא אל עולם הדיבור שזהו צורה מצורה בבחי' יש מיש כנ"ל וע"ז נאמר וייצר ה' אלקים את האדם ונקרא אדם דיצירה וכן מיצירה לעשיה שזהו כמו הציור שמציירים ע"י חקיקות הדמות וכמו אותיות הכתב לגבי אותיות הדיבור כו' וד"ל. אבל הדמות הנראה במראה הרי אין שם גם חקיקת דמות ולא נקרא דמות מדמות ג"כ אלא רק מראה של דמות לבד כו' ולא נקרא הארה דהארה כדמות מדמות שנקרא יש מיש עכ"פ כו' (ואע"פ שנראה צלם הצורה העצמית במראה אין זה עצם הצורה ממש שהרי אינו רואה שם עצם הפנים רק דמותו לבד רק שיש בו יתרון מעלה מן הדמות במה שנראה בו כמו ראיות צורה העצמית ממש משא"כ בצורה שבדמות שעל הלוח וכה"ג שהרי במראה רואין גם תנועות החיות של סקירת העין ותנועות הפה וכה"ג כו') וענין בבואה דבבואה שזהו צל של צל אינו נקרא דמות דדמות אלא כמו מראה ממראה הנכפל כו' ולמעלה יובן שמ"ש בראתיו יצרתיו הוא בחי' אדם דבריאה ואדם דיצירה בחי' צלם ודמות ומ"ש אף עשיתיו הוא בחי' דמות דדמות שמיצירה לעשיה ונקרא אדם דעשיה כשנתלבש בגוף כו' והן ג' מדריגות דנר"ן נשמה בבריאה רוח ביצירה ונפש בעשיה וכל נפש כלולה מנר"נ שבחי' הנפש שלו בעשיה ורוחו ביצירה ונשמתו בבריאה ואדה"ר כלול היה מג' מדרגות הללו בכללות וכמ"ש נעשה אדם בחי' עשיה שהוא בחי' נפש בגוף וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים כו' בצלמנו כדמותנו בחי' בריאה ויצירה מחשבה ודיבור כו' (ומ"ש אף עשיתיו אף זה הפסיק הענין לפי שבעשיה נחקק בחומר גופני ואין לזה ערך כלל לגבי בחינת רוח שביצירה מה שאין כן ערך בחינת הרוח שביצירה לגבי נשמה דבריאה אע"פ שנק' יש מיש כמו משל חקיקות החותם בדבר נבדל כו' מ"מ הרי נשאר בחי' אור