קז, ג

העצמית הראשונה אלא בחי' צורה שנצטיירה מן הצורה כנ"ל כך המחשבה והדיבור הן ב' דברים נבדלים שהרי מהות המחשבה ומהות הדיבור אינו מהות אחד אלא ב' מהותים נבדלים ורק שנחקקים מן מהות אותיות המחשבה במהות אותיות הדיבור כמו שנחקקים אותיות החותם במהות השעוה הנבדל כו' שנקרא דמות וצורה לצורה כנ"ל שכבר קדם לה צורה שבחותם כו' כך אותיות המחשבה נחקקים באותיות הדיבור לדבר מה שחושב במחשבה כו' וזהו הנקרא י"ש מי"ש שאין התחדשות גם בציור כי כבר קדם לה צורת אותיות שבמחשבה ומשם נצטייר ציור אותיות הדיבור כמות הדמות שבלוח כו' וכן אותיות הכתב מאותיות הדיבור נקרא דמות לדמות כמו שמציירין אותיות מן השעוה בדבר אחר או מן הציור שבלוח בדבר נבדל אחר כו' וד"ל. ולפ"ז מה שמבואר למעלה בדיבור עם המחשבה שנקרא יצירה כצורה בחומר כו' אין זה בחי' צורה הראשונה שנקרא צורה עצמית בחי' צלם שזהו בחי' המחשבה מן השכל דוקא כנ"ל אבל הדיבור לגבי המחשבה היא בחי' צורה מצורה שנקרא דמות שזהו בבחי' י"ש מי"ש כנ"ל (וזהו שהנביאים ששרשם בבחי' יצירה שהוא בחי' הדיבור כמ"ש דבר ה' כו' ולכך נקרא נביא מלשון ניב שפתים כו' נאמר בהן ביד הנביאים אדמה בבחי' דמות כמ"ש (הן) במראה אליו אתודע ונק' מראה דמות כבוד ה' כו' וכמשי"ת בסמוך בעז"ה וד"ל):

(יז) והנמשל מכל הנ"ל יובן למעלה במ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כו' שזהו מ"ש לכבודי בראתיו יצרתיו כו' דהנה בבריאת אדם נזכר ג' לשונות בי"ע וכמ"ש בראתיו יצרתיו כו' והעיקר הוא בריאה ויצירה שהוא בחי' מחשב' ודיבור ומ"ש ויפח באפיו הוא בחי' עשיה כמו שאנו אומרים אתה בראת יצרת נפחת כו' וזהו בחי' צלם ודמות צלם הוא מבחי' אותיות המחשבה שנקרא צורה העצמית וז"ש נעשה אדם בצלמנו בצלם בחי' אדם דבריאה כמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם פי' על הכסא בחי' כסא הכבוד שבבריאה ובחי' ציור אדם שעל הכסא הזה הוא בבחי'