קז, ב

אינה אלא ציור בגוף חומר כו' מ"מ הרי הציור הזה בעצם הוא וכעצם יחשב שהציור בעצמות כעצמות ממש יחשב בלי יפרד למהות בפ"ע כלל אבל אותיות שבשעוה שנחקקים מאותיות שבחותם ה"ז צורה שנחקקה מן הצורה והוא הנקרא דמות שאינו בחי' צורה עצמית אלא הוא צורה נבדלת בדבר נבדל ונפרד לגמרי מן העצם כמו השעוה שהוא דבר נבדל ונפרד לגמרי מן החותם רק שצורת החותם נחקקה בשעוה זו וקיבלה ג"כ צורת החותם בדומה לה ממש ע"כ הוא הנקרא דמות ולא צלם כמו הלוח שנחקק בו צורת אדם שנקרא דמות כלומר דמות של צורת האדם שנחקק בדומה לצורתו ממש אבל אין זה צורתו העצמית ממש אלא היא צורה שנצטיירה מן הצורה וכמו"כ מן אותיות שבשעוה כשנחקק בדבר אחר זולתו נקרא דמות לדמות כו' וכך עד כמה פעמים כו' וזהו עיקר ההפרש בין צלם לדמות כידוע ובלשון הזוהר נקרא הדמות בשם גליפא כמו אתוון אתגליפו וכה"ג דהיינו שבחי' האותיות שנחקקו בעצמות הנקרא צורה עצמית בחי' צלם כאשר נחקקו עוד בדבר נבדל נקרא גליפה והיינו אתוון אתגליפו כו' והוא בחי' דמות כמו הציור דאותיות דחותם בשעוה כנ"ל וד"ל ונמצא שעיקר ההפרש בין צלם לדמות הוא שהצלם הנקרא צורה שבעצמיות היא הצורה הראשונה שלא קדם אליה צורה כלל אלא היה חומר פשוט והיולי וא"כ ציור צורה זו שבעצם החומר אע"פ שנעשית בעצם החומר ואין כל חדש בו בחידוש מהות אחר מ"מ מהות ציור זה נתחדש כי לא היה תחלה וחידושו בא מעצם החומר ההיולי וזהו הנקרא יש מאין כנ"ל שזהו משל להבין ענין התהוות אותיות המחשבה מן השכל שחקיקה זו שנחקקים אותיות מחשבה מן השכל ההיולי שהיו תחלה בלא ציור אותיות כלל כנ"ל ה"ז ממש כמו חקיקת אותיות שבחותם או כמו צלם אדם שנקרא צורה עצמית צורה הראשונה שלא קדם אליה צורה כו' והוא בחי' י"ש מאי"ן ההיולי של אור השכל כו' משא"כ אותיו' הדיבור לגבי אותיות המחשב' ה"ז כמו הציור דאותיות החותם בשעוה שהן ב' דברים נבדלים ונקרא דמות שאינו צורה