קז, א

גילוי ההעלם לבד כו' אבל בחי' יש מאין הוא בבחי' התחדשות דבר שלא היה מתחלה כו' וזהו כללות ענין ההפרש בין המחשבה לדיבור שהרי אותיות הדיבור הן הן אותיות המחשבה ממש בכל פרט ופרט כי כל מה שבא במחשבה בצירופי אותיות הרבה אותן הצירופים עצמן באין באותיות הדיבור ואין כאן בחי' התחדשות כלל רק נקרא גילוי ההעלם שבמחשבה הדבר עדיין בהעלם ובדיבור בא לידי גילוי לזולתו כו' משא"כ התהוות אותיות המחשבה מן השכל הרי בשכל עצמו עדיין אין בו בחי' אותיות כלל וכאשר בא אור השכל לידי בחי' מחשבה בצירופי אותיות שבמחשבה הרי זה בחי' התהוות דבר חדש שלא היה מתחלה שנתהווה מהו' אותיות המחשבה שזהו בבחי' התחדשות ממש ונקרא התחדשות זו בחי' התהוות יש מאין אבל בחי' גילוי אותיות הדיבור שבא בבחי' העלם אותיות המחשבה שאין בו בחי' התחדשות נקרא י"ש מי"ש שכבר היו אותיות הללו במחשבה בבחי' יש ודבר מה ויצאו לידי גילוי בדבור ע"כ נקרא יש מיש כו' וד"ל. ולפ"ז הרי משל המחשבה עם הדיבור הוא כמו ענין חומר וצורה שהצורה שמציירין בחומר אין בה בחי' התחדשות מהות כי הציור הרי הוא בגוף החומר עצמו שמצייר אותו בלבד שאין זה רק בחי' גילוי צורה בבחי' העלם החומר כו' ולכך נקרא הדיבור לגבי המחשבה בשם יצירה להיותו בחי' ציור אותיות המחשבה שבהעלם כו' וד"ל. אך הנה בבחי' הצורה עצמה יש בזה הפרש והוא ההפרש שבין צלם לדמות כו'. ויובן זה ע"ד דוגמא מן צורת החותם דהנה אותיות החקוקים בחותם הן נחקקי' בשעוה כשחותמין בה באותן הצירופי' ממש לא יוסיף ולא יגרע כידוע ואע"פ שהציור והתמונה בסדר הצירופים א' הוא בחותם ובשעוה מ"מ הפרש גדול יש ביניהם שאותיות שבחותם הן במהות חומר החותם עצמו ונחשבים מעצמות גוף החותם ממש ואע"פ שהאותיות נקרא ציור שבחותם מ"מ ה"ז בחי' צורה עצמית דהיינו שהעצם מצוייר והוא הנקרא צלם כמו צלם אדם שצורתו צורה עצמית היא אע"פ שגם היא