קה, ג

שם הוי' ונק' אדנ"י כו' לפי שבחי' המל' בחי' נוקב' הוא בחי' עולם הדיבור בקריאה בע"פ והכתב באותיו' ע"ג הקלף הוא בבחי' דכר וכידוע שתשב"כ הוא בבחי' ז"א ותשבע"פ בבחי' מל' וכמ"כ בקרי וכתיב שבתשב"כ ג"כ בחי' הקרי הוא בבחי' המל' והכתיב הוא בבחי' ז"א בחי' דכר וזהו שתיבת ההוא נכתב בוי"ו בחי' דכר כי בכתב שהוא בחי' דכר נוסף וי"ו על הה"א גם שהוא בחי' נוק' הנק' ע"ת מ"מ בעת ההוא בוי"ו כדי להמשיך ולחבר אור ושפע הדכר בנוקב' לפי שא"א לנוק' בלי קבלת שפע מדכורא כך א"א לבחי' ה"א תתא' דמל' בלא וי"ו דז"א וראיה מן אות הה"א עצמה שיש כמו וי"ו קטן בתוכה כמ"ש במ"א אבל בבחי' הקרי קורין ההיא דהיינו בחירי"ק תחת הה"א להיותו באמת בחי' נוק' כנ"ל והוי"ו הוא בהעלם בקריאה כו' וד"ל. ובכל התור' נכתב בעת ההו"א בוי"ו והקרי בחירי"ק כמו בפ' דברים ואומר אליכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי כו' ואצוה את שופטיכם בעת ההוא לאמר כו' ונלכוד את כל עריו בעת ההוא כו' ואצוה אתכם בעת ההוא כו' ואת יהושע צויתי בעת ההוא לאמר כו' וכהנה רבות וגם בנביאים בעת ההוא בוי"ו על הרוב רק באיזה מקומות נכתב ביו"ד וכמו שנמסר במסורה והוא כמו בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים כו' ביו"ד לפי שפני יהושע כפני לבנה בבחי' נוק' וכידוע בענין ה"א לחמא עניא די אכלו כו' ד' יו"ד בחי' נקודה תחל' ואח"כ נעשי' ד"ו כו' וד"ל:

(יג) והנה רצה משה להמשיך מבחי' כח"ב בחי' ג"ר דע"י במל' דאצי' שנק' עת ההוא כנ"ל דהיינו להמשיך בה בחי' כת"ר מל' וכידוע דכתר מל' איהו כתר עליון משום דנעוץ תחלתן בסופן כו' וזהו בעת ההוא לאמר פי' לאמר ע"י בחי' אמירה בדיבור בע"פ ההלכות והאגדות דתשבע"פ מל' קרינן לה שזהו בחי' גילוי רצון העליון הפשוט שנק' כתר עליון בכלל שבא לידי גילוי בדיבור ואמירה בפה בחי' המלכות והוא בחינת כת"ר מל' דאיהו כ"ע כו' וד"ל:

וביאור הדבר הנה מבואר