קא, ב

בחי' מקבל אור וכל בחי' מקבל הוא בבחי' השפלות בערך ואין בו כח ועוז להתקרב תמיד אל המשפיע ולקבל תמיד אורו הגדול כמו תלמיד שבוש לגשת לקבל רק בעת מן העתים (וכמו הכלה הופכת פניה וכמ"ש בזוהר) וכך הלבנה בסיבובה אין בה כח לסבב תמיד בקירוב לסיבוב גלגל השמש לכוון לנקודת מרכזו בכל עת כ"א פעם א' בחודש בלבד ואח"כ מתרחקת והולכת מעט מעט וחוזרת ומתקרבת מעט מעט כו' ולכך יש בה עליות וירידות תמיד משא"כ השמש שהוא בחי' אור משפיע אין בו שנוי בכל עת וזמן הוא מאיר בשוה כו' וה"ז עולה בסיגנון א' עם משל הראשון הנ"ל בהפרש שבין עליות התחתון לגבי העליון שא"א לו לעלו' בכל זמן ועת כ"א אחר ההכנה הראוי משא"כ ירידת אור העליון אין שום מניעה כו' (אך במשל הראשון מובן שירידת המשפיע גבוה מעליות המקבל וזה אינו מובן במשל השמש והירח שהרי אין הפרש בין עליות הירח כשמתקרב לשמש שמקבל אור השמש בעצמו בין הארת אור השמש מעצמו בירח כו' אמנם דבר זה מובן ממ"ש אז ידבר יהושע לה' כו' שמש בגבעון דום וירח בעמק כו' לפי שהסיבוב והילוך השמש והירח הוא סיבת ענין קירוב וריחוק כו' אבל בעמדם הוא יחוד תמידי בלי הפסק כמ"ש לעתיד לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף כו' ומזה יובן ענין הארת המשפיע מעצמו בלי העלאת מ"נ דמקבל וד"ל) ולכך אמר ולא הי' לפניו ואחריו כו' דגם שהיו ב' מאורות בשוה היו מסבבים בהילוך וכן לעתיד לא יבוא עוד שמשך כו' אבל עמידת השמש והירח הוא למעלה מבחי' השפעה למטה רק היחוד בעצמותם לבד וז"ש עד יקום גוי אויביו וכמ"ש במ"א וד"ל:

(ד) והנמשל מב' משלים הנ' יובן למעלה בבחי' משפיע ומקבל שהוא בחי' סוכ"ע ובחי' ממלא כ"ע בכלל דהנה ידוע שבחי' מל' דאצי' בבי"ע הוא בחי' ממכ"ע ונמשל לירח שיש בה שנוים לפעמים היא במילואה. כשמקבלת בכל ע"ס משמשא שהוא שם הוי"ה דז"א דאצי' כמ"ש בזוהר דהמל' שנק' סיהרא