צח, ג

שהוא בא בצמצום כפי הצורך להשפעה ונבדל ומרוחק מעצם השכלתו לעצמו ולא נמשך מעצם השכלתו לבחי' כח התגלות אור זה רק ע"י בחי' מדות שבחכמה חו"ג דאבא כו' (והיינו ענין ציור אות האלף יו"ד שע"ג הקו האמצעי האלכסוני הוא בחי' חכמה שבחכמה והקו הוא בחי' המדות שבחכמה ויו"ד הקטן שתחתיו הוא בחי' יסוד אבא כמה שכתוב במ"א בענין פלא ואל"ף אאלפך חכמה מהעלם לגילוי כו') והנה אנו רואים כשאדם טרוד מאוד בכח שכלו להשכיל איזה מושכל עמוק מאוד הרי כל כוחות נפשו וגם כל חושי גופו המה אז בבחי' עליות והתכללות למעלה באותו ענין שכלי שהוא טרוד בעמקות עד אשר לא ירגיש בכל חושי גופו ומכ"ש בחי' כלי מדותיו שבטלים ונכללים בלתי נכרים באיזה מהות לפעול פעולתן כלל שהרי מחמת גודל הטרדה בעיון העמקה זו לא יוכל לפנות לבבו לשום דבר לאהוב כו' מצד עליית כח האהבה והחשק למעלה בכח השכלי הטרוד כו' וכך כל תנועות והרגש כל איברי הגוף כולן עולין ומופשטים מבחי' עצמותם ולא נשאר מהם למטה במקומן רק הארת רשומן מעט מזעיר רק כפי החיות בחיצוניות החכמה שבמוח הנמשך במדות וגוף כו'. אך הנה כ"ז דוקא בהיותו נטרד בכל כח שכלו בפנימיות ועמקות המוחין וזהו הנקרא פנימיות מוחין דאבא בחי' ג"ר שבו וכמו והחכמה מאין כו' בחי' אין דחכמה העצמית כו' אבל אחר גמר העיון בעומק הזה שהוא בעילוי אחר עילוי בבחי' הסתלקות אז חוזר ויורד כח השכל בירידה והתפשטות למטה וזהו היפך בחי' העליה למעלה שהרי ענין זאת הירידה היינו שבא לכלל בחי' גילוי אור שכל המושג ונתפס למטה מן העומק הנעלם הבלתי מושג בגילוי כ"כ ובודאי זה הגילוי אור שכל המושג הבא ונמשך מבחי' העלמות בכח המשכילו בעומקו הוא נתצמצם קצת אף כאשר כל זה עדיין הוא בכח השכלת עצמותו ולא בבחי' השפעה לזולתו כלל והנה אחר שירד מן העמקות לידי גילוי המושג המצומצם אז יורדים גם כל כחות נפשו ומדותיו והרגשת חושי גופו ג"כ למטה להאיר במקומם כבתחלה ויוכל להאיר אור מדותיו להתפשט למטה לפעול פעולתן כמו לחשוק