צח, א

עכ"ז הוא מ"ש בע"ח דאין העליות רק בפנימיות ולא בחיצוניות כו'. וביאור הדברים ידוע שחיצוניות העולמות נמשך מבחי' הכלים שהן בחי' אותיות ובזה שוה שבת לחול ולכך כל הברואים בשבת במעמד א' עושין פעולתן כמו בחול וכך עד רום המעלות אבל בחי' פנימיו' העולמות הוא בחי' האורות שלמעלה מבחי' התפשטו' האותיו' בהן הוא השבית' כמו בשכל ומדות ומעשה בפנימיותן שהי' מלובש ג"כ בחיצוניו' הוא שעולה לבד אבל החיצוניות שלהן נשאר למטה בלי עלי' כלל כו' וענין נייחא דנר"נ הנ"ל הכל הוא בבחינת הפנימיות לבד וכמה שכתוב במ"א באריכות וד"ל. ובזה יתורץ הקושיא שבמדרש הנ"ל למה מוריד גשמים כו' מאחר שבחיצוניות אין שינוי כלל ומה שאמר כי בו שבת אינו רק בפנימיות האורות כו' וממילא מתורץ גם הקושיא הב' בענין חיוב המצות בעבודה דרפ"ח לברר כו' בשבת כמו בחול מאחר שעה"ד טו"ר לא נתברר בשבת בחיצוניות העולמות כלל וצריך בירור כמו בחול א"כ חלו כל המצות מעשיות בשבת כמו בחול ממש רק ענין השביתה במצות מעשיו' בשבת גם כן אינו רק בבחי' הפנימיות והוא ענין הנ"ל בעליות הרצון והשכל והמדות שבמצות מעשיות שעולין בשבת להיות הרצון בעלייה אל העצמות שזהו בחי' פנימיות שלהן השייך אליהם כמו שטרח כו' כנ"ל באריכות אבל בשביל זה לא יפטור ממעשה המצות בשבת כמו בחול כמו מצות קרבנות שהן במלאכה ג"כ ודוחין את השבת וכן מצות מילה וכה"ג ומכ"ש מצות שאין מלאכה כו' משא"כ יום שכולו שבת שאז עליות העולמות גם בחיצוניו' להיות שיהיה אז לאחר הבירור דרפ"ח כו' לגמרי ולא יהיה בחי' ירידת הרצון לברר כלל רק הרצון והתענוג הוא בעצמותו ממש ולכך נקרא יום שכולו שבת בחי' מנוחה עצמית מצד עצמותו ולא מצד מלאכה כלל וכלל ולכך המצות בטילות לעתיד לבוא לחד מ"ד בגמ' וגם מצות שבת לא יתכן לומר ביום שכולו שבת מאחר שאינו שביתה מן המלאכה ויבוטל כל מלאכת ההשתלשלות בפעולות עו"ע גם בדברים גשמיי' כמו שאמר