צז, ד

עשה דוקא וכמ"ש וירא אלקי' כו' והנה טוב מאד כו' וכמ"ש במ"א ונמצא יש יחוס לו' ימי המעשה עם השבת לפניו ולאחריו דו' ימי המעשה שלפניו עולין בשבת ואותו תענוג העולה באמצעו' טוב כשרון המלאכה דוקא הוא הגורם פנימיות התענוג מהעצמו' לחזור ולהאיר למטה בבחי' ירידת הרצון והתענוג בו' ימי המעשה שלאחריו כו' כמשל המתענג מטוב המלאכה של הבנין הוא הגורם בנפשו ירידת הרצון והתענוג לעסוק עוד במלאכתו כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. אך הנה יש עוד מדריגה בבחי' שבת שאינו מן המלאכה כלל והוא הנק' יום שכולו שבת שאין מלאכה לפניו ולאחריו כלל והוא אשר א"א לומר בו שיקר' גם בחי' פנימיו' ומקור כו' ולא יתכן בו ענין ציווי כלל כי הציווי אינו אלא על דבר מה כמו לשבות שלא לעשות אבל כשלא עשה כלום שא"צ שבית' כלל איך יתכן מצו' השבית' אלא נקרא מנוחה לחיי העולמי' בחי' מנוחה עצמיות בלתי הקדמת מלאכה ועמל בתחלה כלל וכלל וזה ההפרש בין נייחא למנוחה כו' ולכך יום שכולו שבת אינו בכלל מצות שבת כלל כי לע"ל המצות בטילות כי הכל יתברר כמ"ש בר"מ דאילנא דטו"ר יתעבר מעלמא כו' כי רוח הטומא' יעבור לגמרי מכל וכל ולא יתכן כלל בחי' בירורי' בטו"ר שע"ז היסוד הוסדו כל המצות מעשיות בסור מרע ועשה טוב כו' להבדיל בין טמא לטהור כו' וא"כ המצות בטילות כמו במלאכים שלא ניתנה תורה להם באמרו וכי רציחה וגניבה יש בכם וכו' וכה"ג ומאחר שאין עבודה אין שביתה מן העבודה ולא יתכן הציווי בשביתה גם להקרו' בשם פנימי' כו' וד"ל. וזהו מ"ש בע"ח בענין עליות העולמות עכשיו בכל השבתות אינו רק בבחי' פנימיות העולמות ולא בחיצוניו' העולמות דהיינו בבחי' האורות ולא בבחי' הכלים כו' וכה"ג בהיות שאם לא נאמר כן הרי יקשה מאד קושי' הידוע במדרש אם בו שבת וינפש למה מוריד גשמי' ומצמיח תבואות בשבת כו' וגם קשה שלפי ענין מצות השבת בשב ואל תעשה עבודת הבירורי' דרפ"ח במצות מעשיות כנ"ל הרי המצות בטילות בשבת ובאמת החיוב במצו' בשבת כמו בחול ממש כנ"ל אך התירוץ

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.