צז, ב

למעלה בענין יציץ ופרח ישראל דישראל שעלה במחשבה הקדומה בעצמות ממש ירדה למטה לברר בירורי נוגה וזה היה תחלת ירידת המחשבה ורצון ותענוג הפשוט דסוף מעשה עלה במחשבה תחלה כו' וזהו שרש כל המצות מעשיות לאהפכ' חשוכא לנהור' כו' והוא ענין העבודה לעבדה ברמ"ח מ"ע ולשמרה בשס"ה ל"ת וזהו הנק' ו' ימי המעשה ע"י בחי' מלחמה בהתגברות אור האלקי שבנה"א על נה"ב כו' אבל בשבת שנק' נייחא דנשמת' עד רום המעלות כנ"ל היינו שהשרש כל הנשמות עולה ונכלל בעצמו' ממש היפך הירידה שלה שבו' ימי המעשה והוא ענין עליות הנשמו' עד רום המעלות כנ"ל ובחי' עלי' זאת שהיא המנוחה אל העצמות העדר הירידה והתפשטות חוץ זהו גופא עיקר מצות השבת שתשבות הנשמה מכל מלאכת עבודה (והי' מהראוי שתפטור ממצות מעשיו' בשבת רק מפני שאין העליו' בחיצוניו' רק בפנימיו' כי עדיין לא נתברר עה"ד טוב ורע משא"כ לע"ל דאילנא דטוב ורע יתעבר כו' ואז המצות בטילות וזהו יום שכולו שבת כמשי"ת). אך הנה עכ"ז מצוה נקראת שחל ע"ז לשון ציווי כמו גם באדון על העבד כמו שחל צווי האדון על עבודתו כך חל ממש צווי האדון על העדר עבודתו ואם יעבור ויעבוד ענוש יענש כמו שאם הי' עובר על העדר וביטול העבודה שציוה עליו העבודה זה וזה רצון האדון הוא עובר ואין הפרש ביניהם לענין גוף העדר וביטול רצון האדון כלל רק שהוא שינוי רצון מהיפך להיפך אצל האדון אבל לגבי העבד אין הפרש בקיומו וביטולו או שמקיים הרצון או מבטלו רק עכ"ז יש שינוי זה עצמו בעבד מעבודה לשביתה שבשביתה מקיים רצון האדון בשביתה ובעבודה קיום הרצון בעבודה וכן להיפך בביטולו כו' וכך יובן למעלה שחל לשון מצוה בשביתה דשבת ממש כמו בעבודה כו' אך עכ"ז יש שינוי מהיפך להיפך ברצון הציווי למעלה ולמטה במקבלים וענין ההיפך הזה לא שהן שקולין רק זה בעלי' וזה בירידה עד"מ העולה בסולם והיורד שהליכתם ענין א' רק שזה עולה כו' אלא שהעלי' הזאת בהעדר המעשה

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.