צז, א

על ברית עולם ועל האות וכאילו אמר ביני ובין בנ"י ברית עולם ואות כו'. ולהבין כל זה הנה יש להקדים תחלה בשורש ענין מצות השבת מהו בהיות שאנו רואים שמצות שבת מובדלת משאר כל המצות מן ההיפוך להיפוך ממש שהרי עיקר ענין כללות כל המצות הוא בחי' המעשה דוקא ונקרא מצות מעשיות ע"ש העשיה בפו"מ ולזה אמר בכמה מקומות על המצות שם עשי' דוק' כמו אלה המצות אשר יעשה כו' ושמרתם ועשיתם אותם וכה"ג רבות בכתובים ומצות השבת עיקרה העדר המעשה דוק' שלא לעשות מאומה וזאת גופה עיקר המצוה שישבות ולא יעשה מאומה היפך כל המצות שהן בבחי' המעשה ולכאורה איך יתכן ענין מצוה בשביתה שהוא רק העדר המעשה לבד שהרי מצות המלך עיקרה לצות לעשות דבר מה כמצות האדון על העבד בעבודת המעשה דוקא ואם יצונו שישבות ולא יעשה מלאכה כלל זהו היפך העבדות לאדוניו כו'. אך הענין הוא דבאמת כל המצות נק' עבודה והוא בו' ימי המעשה לברר בירורים דרפ"ח כו' לתקן דבר מה להפוך חושך וכו' ואז עיקר המצוה בעשי' דוק' ונק' ו' ימי המעשה דוק' היום לעשותם אבל מצות השבת הוא בחי' הפנימיו' של כל המצות שהוא לשבות אחר העבודה דו' ימי המעשה ואנו רואים מענין מצות השבת שהיא בחי' הפנימיו' המכוון מכל המצות מעשיות ממה שמצות שבת אינה מצוה מעשיות כשאר המצות רק המצוה היא זה גופא שישבות ולא יעשה מלאכת עבודה ואין הכוונה שלא יעשה מצוה בשבת כמצות ציצית וצדקה ות"ת וכה"ג שהרי חייב בכל המצות בשבת כמו בחול ממש רק לענין גופה של מצות שבת אינה ענין ציווי לעשות דבר מה כשאר המצות רק אדרבה העדר המעשה להיות כשב ואל תעשה כו' שזה מורה שרש ענינה למעלה מעלה בבחי' רצון העליון הפשוט שהוא בחי' הפנימיו' רצון של כל הרצונות שבשאר המצות שכלולים בו' ימי המעשה בבחי' עשי' דוק' ולכך אמר ביני ובין בנ"י בקיום המצות מעשיו' שלהם אות היא מצות השבת דוקא כי ו' ימים עשה כו' וד"ל. ולהבין ביאור הדברים הנה מבואר