פט, ג

הוא בעצם הנפש ע"כ ביכולתו להפשיט גם את העצם ולהעלותו במקור הגבוה מן הראשון וזהו כל בעלי השיר יוצאין ממקור הראשון למקור הגבוה הימנו ע"י השיר דוקא שזהו ענין לאשתאבא בגופא דמלכא בהשתחוואה כנ"ל וכמו בכל חודש ושבת שיבא כל בשר להשתחוות לפני ה' בבחי' ביטול במציאו' דהיינו שיוצא מופשט מהגבלתו הראשון במקורו הראשון ועולה למעלה הימנו בהשתחוואה זאת וזהו כמו ענין עליות הנשמות מג"ע התחתון לג"ע העליון מידי חודש ושבת שהוא ע"י שיר דוקא והוא בחי' ההשתחוואה לפני ה' לאשתאבא בגופא דמלכא ממש כנ"ל וד"ל:

אך יש הפרש בין עליות הנשמות בניגון ושיר לעליות המלאכי' בשיר כי יש ב' מיני שיר א' שיר שבפה ודיבור והוא שיר של המלאכים בכל יום בדיבור באמרם קדוש וברוך וכה"ג שאין עלי' זאת בתכלי' השלימו' בגופא דמלכא ממש כמו עליו' הנשמות לפי שהנשמות שרשם בעצמיות גופא דמלכא יותר כידוע על כן השיר של הנשמות בעלותם להשתאב בגופא דמלכא הוא בניגון בקול בלא דיבור כלל שהוא בשרשו בעצמיות נקודת הלב שלמעלה מן הרצון והשכל לגמרי וזהו מארז"ל בקולו של משה דוקא (וכמ"ש במ"א בשיר הלוים כו' שיש ג' מיני שיר ושיר פשוט הוא עליו' עצמות פשטות הנפש דיחידה כו' כנ"ל) וזהו שאמר דר"מ היה מנגן בצלותא דוקא בכל מיני ניגון כי הוא כולל כל ס"ר נשמות ישראל וכל נשמה יש לה ניגון מיוחד בעליית' לפי אופן של מדרגתה במקור חוצבה הראשון דוקא דהיינו לפי אופני צרופי אותיות מקורה כו' שמהוה אותה מאין ליש כו' וכאשר תתעלה עוד למעלה גם בבחי' גופא דמלכא למעלה ממקור חוצבה הראשון הנה גם כן תהי' אופן קבלתה שם על אותו האופן שקבלה בהיותה במקור הראשון רק שהוא שם בהפשטות ערך הראשון ולכך צריך להיות בעליית' שמה ע"י ניגון באופן מיוחד לפי אופן התהוותה ממקור הראשון וס"ר נשמו' הן ס"ר אופני עליות ור"מ כוללם וכמ"ש ת"ר אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו כו' ע"כ הי' מנגן בצלותא בכל מיני ניגון