פז, ב

אבל הריחוק בא אחר הקירוב וכך ביראה ופחד דיצחק יש קירוב וריחוק אבל נהפוך הוא דהקירוב בא אחר הריחוק כי ההשתחווא' שלו הוא הקירוב ואינו בא רק מסיב' הריחוק בעצמו מצד ההשגה ברוממות העצמות כנ"ל וד"ל. אך עדיין יש להבין למה נק' השתחווא' דיצחק מרחוק בחי' הקירוב הלא מרחוק הוא משתחווה כו'. והענין הוא דבאמת השתחווא' זו שמצד עוצם הריחוק בתחלה כנ"ל הנה הוא אמיתת הקירוב והדיבוק בעצמו' אא"ס בפנימיותו הרב' יותר מבחי' הקירוב דאברהם בהשתחוואה שלו מקרוב כנ"ל דהנה מבואר למעלה באופן ההשגה ברוממות העצמות בלי שיעור למעלה כו' שמזה יולד התפעלות הריחוק בעצמו איך הוא גם קצת יש ודבר בפ"ע ואינו מוצא מקום כלל לנפשו וכל מה שמאריך יותר בעמקות השגה זו איך שאין העולמות גם היותר עליוני' ערוך אל העצמות בלי שיעור למעלה מעלה בעצמותו כנ"ל תתגבר ביותר התפעלות הנפש במרירות וריחוק עצום בעצמו מדוע יתפס מקום כו' מפני שההשגה הזאת כל שהיא בעמקות יותר יותר היא מורה בחי' ריחוק הבדלת והפלאת אא"ס מהעולמות עד שנעשה בנפשו רחוק ביותר עד שבא לכלל השתחווא' וביטול במציאות כו' וא"כ הרי יובן שהשתחוואה זאת מאחר שבאה רק מצד הפלאת ריחוק ערך עצמות רוממות הא"ס ה"ז משתחווה רק לפני רוממות העצמות מאחר שמזה בא סיבת השתחוואה זאת והרי הוא אמיתת הקירוב באמיתת עצמות הרוממות דא"ס ממש ויותר גבוה במדרגה הרבה מבחי' הקירוב בהשתחווא' דאברהם מקרוב שהרי עיקר סיבת ההשתחווא' דאברהם באה רק מצד הקירוב ביותר שאין זה מצד בחי' עצמות הרוממות רק מצד בחי' גילוי התפשטות אורו בקירוב למטה ביותר ואע"פ שמשתחווה מקרוב מצד הקירוב העצום הרי גם כל עיקר ענין הקירוב העצום אין זה בחי' עצמות הא"ס ממש רק בחי' התקרבות שלו בהתפשטותו למטה בלבד כו' משא"כ השתחוואה דיצחק שהיא רק מצד עצמות הא"ס ממש והמופת ע"ז הוא עוצם בחי' הביטול במציאות שיש יותר