פז, א

התפעלות הקירוב הנ"ל והענין הוא דאותה ההשגה עצמה בגדולת א"ס אינה בבחי' התפשטות אורו בירידה וגילוי למטה מטה עד דלית אתר כו' אלא אדרבה בבחי' הפלאת והבדלת ערך עצמותו ומהותו בהעלם אחר העלם למעלה מעלה עד אין קץ כמ"ש המלך המרומם לבדו המתנשא כו' ואיך דכולא קמיה כלא כו' וכל הקרוב קרוב אליו יותר כלא כו' לפי שאא"ס עצמו הוא למעלה בעילוי אחר עילוי עד אין קץ וכמ"ש הכל ירוממוך סלה בלי הפסק כמו שאין סוף לבחי' התפשטותו למטה מטה בירידות עד אין תכלית אשר ע"כ נק' בשם אין סוף כך הוא למעלה מעלה בעצמותו עד אין קץ בעליות מאחר שאין לו ראשית ותחלה כו' (וכמ"ש במ"א שזהו בחי' חו"ג שבאא"ס למעלה בעליות הוא בבחי' הגבורה בהסתלקות בעצמותו בלי שיעור למעלה ובחי' ירידתו בלי שיעור באבי"ע למטה הוא בחי' החסדים) והנה בחי' התבוננות כזאת שהיא בבחי' גבורות שהוא בחי' ההסתלקות וההתנשאות דאא"ס בעצמו בלי שיעור למעלה כנ"ל הוא המוליד בחי' התפעלות הריחוק דיראה ופחד יצחק דהיינו כשמתבונן בעוצם הפלא' עצמות אא"ס איך שהוא סדכ"ס ולית מאן דתפיס ביה כלל עד רום המעלות כנ"ל א"כ מזה יפול לבבו בפחד ורעדה גדולה לומר לנפשו איך אהיה יש ודבר לתפוס מקום בפ"ע מאחר דכולא קמיה כלא כו' ויפול בבושה וביטול מרחוק דוקא וה"ז כמשל מי שמשיג ורואה בעומק התנשאות ורוממות המלך בעצמותו דוקא נרתע והולך לו לאחוריו לעמוד הרחק מאד מן המלך ומיצר מאד בנפשו על היותו תופס מקום קצת בפני המלך (בל"א ער האט קיין ארט ניט בייא זיך כו') ונסוג אחור ביותר כל שרואה יותר רוממות המלך עד שמשתחווה מרחוק דוקא ונמצא השתחווא' זאת באה דוקא מסיבת הריחוק בעצמו תחלה וכמו וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק כו' וזהו היפך בחי' השתחוואה דאברהם שבאה דוקא מצד הקירוב כנ"ל לפי שההשגה היא בגדולת אא"ס למטה בקירוב כו' וד"ל. ונמצא דכמו שיש בבחי' אהבה דאברהם קירוב וריחוק