פו, א

לאשתאבא בגופא דמלכא שלזה היה ראשית המכוון בהמשכתה למטה מאין ליש כו' וד"ל:

(טז) אך לכאורה אין דבר זה מובן כלל מאחר ששורש התהוות הנשמה מבחי' לבוש המחשבה לבד איך אפשר שתעל' להשתאב ולהכלל בבחי' גופא דמלכא שהוא למעלה הרבה מבחי' הלבוש כנ"ל דאיך אפשר שיעלה בחי' הלבוש הנפרד מן הגוף ואין לו ערך עמו כלל להיות בבחי' ומדריגת גופא דמלכא בחי' א"ס ממש הענין הוא דלזאת הוא הכוונה בבחי' הבירורים בזמן הגלות בחליפין ליתן היפך כל א' לחבירו זרעא דאברהם בגלותא דאדום כנ"ל כדי שעי"ז יוכלו הנשמות לאשתאבא בגופא דמלכא כנ"ל וד"ל. דהנה ידוע בבחי' ומדריגה דאברהם בחי' חסד דקדושה היינו בבחי' האהבה רבה ועצומה כמ"ש אברהם אוהבי כו' בקירוב אחר קירוב בדביקה חשיקה נפלאה בעילוי אחר עילוי מדי יום ויום הולך ומתקרב יותר באה"ר וכמ"ש הלוך ונסוע וא' בזוהר הלוך ונסוע מדרגא לדרגא כו'. והנה באמת יש להבין בענין קירוב זה דאברהם. בהיות שאנו רואים במעלת ההתקרבות למלך בשר ודם כמו האוהב הנאמן למלך שאהבתו רבה ונפלאה אליו מנקודת נפשו במס"נ כו' הנה ודאי מתקרב אליו תכלית הקירוב והחיבור בדביקה חשיקה נפלאה בקירוב אחר קירוב עד שנעשים כאיש א' חברים ממש שאין דבר מפסיק וחוצץ ביניהם כלל וכאהבת דוד ויהונתן אהבת נפש כו' וכה"ג וא"כ ודאי שהמלך לא יוכל להתאפק מלגלות לאוהב הנאמן כזה כל מצפוני לבבו וכל עמקי סתרי סתריו אשר בחכמתו ורצונו ומדותיו בהנהגותיו עם כל ב"ב והנהגת המלוכה כו' לא יכחד ממנו דבר ולא חצי דבר ולפ"ז ודאי האוהב הזה מכיר ויודע היטב בכל איכות ומהות נפש המלך בכל פנימית ועצמות רצונו וחכמתו ומדותיו והנהגותיו כו' כמו שיודע בנפשו ממש מאחר שמדבר עמו בקירוב גדול מאד כמו שמדבר עם עצמות נפשו ממש כו' וא"כ יובן מזה שבהכרח לומר שמהות נפש הא"נ הזה מקושר בעצם בנפש המלך עד שנקרא רעהו אשר כנפשו אשר יחוייב מזה שיש