פה, ב

המה באים יותר לבחי' הביטול דמה והדחיה מפרידם לבחי' יש כו') ובזה יובן ג"כ שרש ענין ערב רב דגם שראו והשיגו בגדולת ה' ונפלאותיו והיה להם מס"נ לצאת מכלי גופם להכלל אך מצד היות שרשם מבחי' הגבורות קשו' דאלקי' אחרים שיונקי' מאחורים דאלקים דקדושה והוא מבחי' גבורות דקטנות דנחש כו' וגם מצד מיעוט וקטנות דעתם באלקות כו' הנה הקירוב שקרבם משה הפסידם וקלקלם וגרם להם ריחוק ופירוד מאלקות כשראו במ"ת שמרוחקים הם כו' ואמנם בחי' הדחי' והריחוק היה עושה בהם הקירוב והדיבוק באלקות בתמידות גם היו עומדים בנסיון הנ"ל שבמ"ת (כי עי"ז היה מאיר בהם מבחי' מה כו' כנ"ל) מטעם כל הנ"ל וד"ל. וזהו כי אברהם לא ידענו כו' כי הנה לעתיד יכירו כל הרחוקים דמה שהיה להם בחי' הריחוק והדיחוי עכשיו משמאל דוחה העליון שהיה רק בשביל שעי"ז יבואו לבחי' הקירוב והדיבוק אבל בחי' הקירוב והאהבה היה מפסידם ומרחקם מטעם הנ"ל רק עכשיו מפני שלא נתבררו הרשעים עדיין לא ניכר ונגלה בחי' הקירוב שבא ע"י הדיחוי והריחוק כי לא יוכר החסד שבו כעת בדין תערובות דעה"ד טו"ר (שנדמה הטוב לרע והרע לטוב כי הטוב נעלם ומלובש ברע והרע נעלם ומלובש בטוב ע"כ לא ניכר הטוב והחסד שבדין וכעס שבבחי' הדיחוי) מצד בחי' הדינין הקשין שבמעשה הרשעים אבל אחר בירור דעה"ד טו"ר שיבוטלו כל הדינין וגבורות הקשות יכירו הכל שמן הדיחוי בא הקירוב (וכמ"ש במ"א בענין קללות דתוכחה שבא מבחי' שמאל דוחה לייסר כדי שיהיה עי"ז קירוב הגם שהו' בחי' הגבורו' והדינין אבל כאשר בא התועלת מהם אח"כ כשנעשו עי"ז קרובים הרי הן תכלית החסדים ובחי' מקור לברכות כו' וכמו אב המייסר לבנו שאחר שניתקן עי"ז הרי אז הוכר החסד והטוב שהיה מלובש ונעלם באותן היסורים כו' ולכך נאמר והפכתי אבלם לששון כו' שיום שחרב בהמ"ק בדין הקשה יהיה ניכר בו תכלית הטוב שהיה בהעלם בו כו' ולכך אמר דכשם שמברך על הטובה כך מברך כו' וכמ"ש אשרי הגבר אשר תיסרנו כו'