פה, א

דוחה הוא מפני שהן בבחי' מיעוט וקטנות הדעת ביותר כידוע דנשים וקטנים לאו בני דעה הם וגם היצה"ר שנק' איש בער כו' וב' הטעמים עולה לשורש א' דמצד בחי' קטנות הדעת המה בבחי' דינין וגבורות קשות כידוע ולזה הטעם ג"כ גזרו אומר להיות בחי' שמאל דוחה דוקא עיקר תיקונן ולא ע"י קירוב ואהבה להיות שאנו רואים בקטני הדעת כתינוק ואשה שהדחיי' והריחוק טוב ומועיל להם ביותר שיוכלו להתקרב ולקבל שפע טוב כראוי והקירוב אליהם ביותר מכפי מדתם מפסיד ומקלקל אותם ביותר עד שמזה יבא סיבת ריחוקם לגמרי נמצא הריחוק עושה בהם קירוב והקירוב עושה בהם ריחוק כו' וכנראה לכל בתינוק שאביו מקרבו ביותר מזיקו בזה לבלתי יתקרב כי יעיז פני אביו ונעשה פרא אדם בלתי ראוי לכלום והסיבה היינו מצד מיעוט דעתו ביותר ע"כ ע"י קירוב ושפע רב טוב למלאות רצונו לא יכילו כלי מוחו ולבו וממילא ירום לבו ויצא מדעתו להעיז פני הכל כו' אבל בדחיי' וריחוק טוב ותועלת גדול לו שמשפיל לבבו שלא ימלא רצונו לעולם ואדרבא יבטשו וירחיקהו לפרקים ולא יתקרב רק במדה מצומצמת לפי ערכו לבד אז יתוקן כלי מוחו ולבו להכיל כל קבלת שפע טוב ויהיה כלי מוכן ומדותיו מתקבלי' בעיני כל הרי הריחוק עושה בהם קירוב אבל בגדולי הדעת נהפוך הוא שהדיחוי והריחוק מרחיקם ומשפילם לבלתי יבואו להתקרב לעולם והקירוב והאהבה מועיל להם מאוד להתקרב יותר ויותר ולא יופסדו ויקלקלו לעולם מפני הקירוב כידוע והטעם הוא כי מצד בחי' גדלות שכלם ודעתם לא ירום לבם ודעתם מן הקירוב הגדול כי יכילוהו בכלי מוחם ולבם ע"כ לא יופסדו לעולם אדרבה יתעלו ממדריגה למדריגה ומפני הדיחוי יתרחקו וכמו שמצינו כן בכתובים ובדברי רז"ל בכמה גדולי הדעת שנדחו מפני הריחוק וכמה רחוקים שנתקרבו מפני הקירוב כנ"ל וד"ל.

(ושרש הדברים כי בבחי' קטנות הדעת הוא בבחי' גסות ויש והקירוב עושה אותם יותר בגסות היפך הביטול כו' והדחיי' מביאם לבחי' ביטול ואין כו' משא"כ בגדלות הדעת שהן מבחי' מה דחכמה נהפוך הוא כל מה שמקרבם יותר