פג, א

הנשמה אלקי' כחץ ההורג לגוף גשמי ממש) והמלחמה לנצח ולהפיל השונא המזיק כזה שעומד מרחוק ובהעלם ומקיף שלא יזרוק חיצים כו' א"א בחרב שהוא ע"י כונה במוח ולב להיותו הרבה למעלה מבחי' התפעלות אך ורק בבחי' תעלומות הלב הנק' נקודת הלב כנ"ל שהיא ג"כ בהעלם ועומק גדול הנק' עומק טוב והוא מה שיתעורר בבחי' כל עצמיות נקודת הרצון למעלה מבחי' התפעלות רצון אלא ממנו יולד כל מיני רצון והוא הנקרא תעלומות הלב להיות שאינו בא בגילוי בכלי הלב והמוח שלא יכילוהו כלל ואין זה הכח עצמו בא רק מבחי' יחידה שבנפשו שלמעלה גם מהתפעלות עונג ורצון הפנימי כנ"ל ואמנם מהיכן יבא לאדם זה הכח אחר שרחק לבו גם מהתפעלות אלקית במוח ולב כנ"ל הענין הוא דמצד המנגד שהוא עומק רע הנ"ל מתגבר לנגדו בחי' עומק טוב שזהו נקודת הלב הנ"ל והיינו דוקא כאשר יצר לאדם ביותר כמו בצר לך ומצאוך כו' ובקשת משם דוקא את ה' כו' כי תדרשנו בכל לבבך כו' כי תדרשנו ודאי משו' דצר לך דוקא וכמו פרעה הקריב הקריב לבם לאביהם כו' משום דכאשר רואה אדם שכלתה אליו הרעה לשחת נפשו לגמרי להבלע בתאוות חומריות בלי תקומה כלל אז יתעורר בחי' נקודת הלב הנ"ל מצד הניצוח ונקרא מי בוכין אנן בעינן כו' וזהו ענין מרירות דנשמה שנאמר בחנה והיא מרת נפש דוקא וז"ש בצר לך וכן ויצעקו בצר כו' ותעל שועתם כו' ואז יוצא הדיבור מנקודת הלב בלא כוונה שכליות בהתפעלות דבר מה אלא רק התפעלות עצמית פשוטה כמו צעק לבם כו' למעלה מן הכונה שבמוח ולב לגמרי והוא הנקרא חיצים דוקא כמשל חץ גשמי דמה שנזרק למרחוק בא מכח החוזר ממה שנדחק בקלע כו' כך מחמת המיצר העצום של הנשמה מן השונא דעומק רע הנ"ל (וגם מצד מיצר הגוף דמבטשין ליה סליק נהורא דנשמתא וראיה ממנשה כו' דיסורים ממרקין כו') נזרקו האותיות מנקודת הלב עד שמעוררי' למרחוק בעומק טוב העליון כו' ונזרק חיצים לקליפות להרוג שורש יניקתם למעלה וכמו שבאדם עי"ז דוקא נזרק חץ להרוג היצה"ר