פב, ד

פיפיות כו' מפני שהשונא נלחם מקרוב ביותר. ויובן זה בבחי' מלחמה רוחניות דנה"א עם נה"ב דיש ב' מיני רע א' מקרוב והוא מה שמתפעל במוח ולב תמיד ברצונות זרות ומקושר בכל לבו בהבלי העולם הגם שהן דברים מותרים כמו טרדת פרנסה שנא' ואספת דגנך (וכתאוות משגל דאינו מקדש עצמו במותר לו) מ"מ לבו ומוחו קשורים ונתמלא לבו ונסתם מדבר זר אשר בלתי יוכל לקבל בלב ומוח התפעלות אלקות מפני שכמו זר נחשב ורחוק הדבר ביותר וכמו בפיו כו' ולבו רחוק ממנו ונק' טמטום הלב ומוח כידוע אך מ"מ אין טימטום זה קשה כסלע שיוכל להפתח לפרקים כמו פתח לבי והוא מחמת יגיעה בהתבוננות וע"י התעוררות תשובה בתחלה שזה בא מצד כח הנשמה שמאיר כנ"ל יוכל לעורר גם הלב בשר הטבעי ויפתח מסתימות להתפעל גם הוא בהתפעלות אלקית כמו לבי ובשרי ירננו כו' והארה זו שפותח הלב הוא המגרש ומדחה כח הרע הזה שנתקשר בו וה"ז כמו החרב שהורג השונא מקרוב והוא ע"י פסד"ז רוממות אל בהילו נרו שאור אלקי גובר עי"ז נעשה חרב פיפיות להרוג הקליפות שהן תאוות חומריות שנתגשם לבו ומוחו בהן וכן רמ"ח תיבין דק"ש כו' אך מלחמה הב' הוא בחיצים וקשת להרוג השונא מרחוק והוא בצלותא בלחש דוקא להיות שהכוונה שבמוח ולב שבפסד"ז וק"ש נק' חרב כנ"ל אבל יש עוד מדריגה ברע שנק' עומק רע שהוא מרחוק בבחי' העלם ומקיף שאין בחי' החרב הנ"ל מגיע לשם כלל והיינו מה שכל עצמות הנפש מקושר שזהו במקור כל התפעלות רצון זר טרם שמתפעל ברצון זר כידוע וז"ש כי ברע הוא וכמו נבלע ישראל בגוים כו' פרות טובות שנבלע ברעות ולא נודעו כי הרע מקיף וסובב לטוב (בל"א ער איז דארטין מיט אלעם כו') והגם שהוא בקרירות אבל הוא למעלה מבחי' התפעלות והסימן הוא מהיפוכו שהנוגע בו בהעדר רצונו בחיי גופו כנוגע בחייו ממש כו' (והעיקר בזה ממה שנולד לו תמיד מחשבות רעות בכל מיני תאוה זרה שזהו נמשך ממקור הרע שנק' כתר דקליפות והוא הנק' עומק רע שזורק חיצים להרוג