פא, ג

ויתעורר א"ע בתשובה שהוא התעוררות ר"ר ע"ע כו' זהו השיבנו שאחר אתה חונן וכידוע בענין משה מלגיו שהוא הדעת שבו ההבדלה ויעקב מלבר שהוא הרחמים המסתעף מזה (וכל שאין בו דיעה כמזיק יחשב אע"פ שאינו אכזרי בטבעו כתינוק שמכה בלי חמלה מצד מיעוט הרגשה בצער הכאה זו כידוע) וז"ש כי לא עם בינות הוא כו' ונמצא שהדעת גורם השבת מקור אור וחיות הנשמה ממקורה בתשובה ששב ורפא לו כו' וע"כ נאמר אתה הראת לדעת דוקא וכן דע את אלקי אביך כו' ישראל לא ידע ע"כ ממילא הוי גוי חוטא מטעם מיעוט ההרגשה כנ"ל ולא מצד פריקת עול ולא שרוצה ובוחר ברע זה כלל כו' וד"ל. והנה ע"ז ארז"ל לעולם יהא אדם רך כקנה שיהא המוח שליט על הלב כשליטת הרוח בקנה הרך כנ"ל והענין כמ"ש תוכן לבו' ותוכן רוחות דרוח האדם שמתפעל באלקי' מטה את הלב וכופהו כאשר ינוד הקנה הרך להיות לבו ברשותו כו' ולא יטה אחר ההבל ברצונות זרות ולא שיהופך טבע הלב לגמרי כמו בצדיק גמור אך עכ"פ לאכפייא לבבו מכל רע כו' ויהיה לבו רך ולא קשה אבירי לב כו' וזה נעשה ע"י התפעלות אלקית דוקא כמו מהתבוננות התהוות יש מאין שכח אלקי' המהוה הוא העיקר והנברא הווה ונפסד וכלא חשיב ולא לעשות מהטפל עיקר שנק' ע"ז בטהרה כו' כידוע ומהתפעלות המוח בזה יומשך הטיית הלב להטות לבבו לה' לבד לב אחד לאביו כו' וזהו ובר לבב כידוע ואם לפעמים לא יומשך התפעלות בלב ישפיל א"ע עכ"פ להיות במעשה סור מרע ועשה טוב כו' שזה נק' חיים וטוב בפ"מ לנשמה עד"מ חכם גדול שרוצה בטובת בנו הקטן שלא יכיל בכלי מוחו להבין פנימיות הטוב כמו שהוא ילביש הדבר בפ"מ באופני המעשה שיצונו לשמור ולעשות כך וכך ויזהר מדבר המזיק לנפשו שגם שלא ידע הנער הטעם כלל מ"מ אם ישמור הרי בחי' הדעת שיש בזה ממילא בא וז"ש סוף דבר כו' ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם שבבחי' הדעת במוח ולב כו' וד"ל. ומעתה יובן שב' הענינים הנ"ל אמת