פא, ב

הטוב לנפשה ואין יתרון האדם עליה רק במה שע"י השכל יש לו הבחנ' יתיר' בין טוב ורע דהיינו מה שירגיש ויכיר היטב במהות הטוב איך הוא טוב ונמשך אחריו יותר באופן עליון יותר כמו לדבר חשוב שאין לבהמ' הבחנ' זו כלל ולדבר המזיק ורע יבחין איכות הרע ביותר ויתרחק וישמור א"ע יותר כו' וזה נרא' בתינוק קטן בטרם שיגדל בדעת לא ידע עדיין למאוס ברע ולבחור בטוב בהבחנה טובה רק בכללות הענין לבד וכל שיגדיל בדעת יבחין יותר למאוס ברע ולבחור בטוב והוא דוקא משיטעום מאכל דגן כנ"ל (וגם מדות הרחמנות ואכזריות תלוי בדעת כמשי"ת) אך עיקר ועצם הדבר מה שיאהוב וימשוך עצמו אחר הטוב ויברח וישנא הרע זהו טבעיו' מתולדתו ואין כל חדש כלל בזאת רק ההבחנ' של שכלו אינו רק כמו עד"מ אור המאיר ומורה דרך הטו"ר שאינו אלא מגלה הדבר לעין ומיד שיראה כבר מוכן הטבע לבחור בטוב כו' ולא שעצם הבחירה זו נולדה מן השכל כידוע:

(ח) וכך יובן בטו"ר שברוחניות לנשמות אלקי' שהבחנה זו בין חיים וטוב שלה ע"י תורה ותפלה ומצות כו' ובין מות ורע דל"ת והעדר התפלה במוח ולב כו' המזיק לה נק' דעת וע"ז מבקשים אתה חונן לאדם דעת שהנשמה נק' אדם בצלם אלקים והגם שאין בו הבחנה זו עדין למאוס ברע ולבחור בחיים וטוב כו' מ"מ כבר יש בטבעיות בנשמות לאהוב הטוב כו' רק שבלתי אור הדעת לא ידע ויבחין איכות ומהות הטוב ואיכות ומהות הרע המזיק לה ולא ירגיש כלל בגרעון אור וחיות הנשמה מחמת הרע שעשה עד שנק' מות ממש כמו לא אחפוץ במות המת מעיקרו שובו כו' למה תמותו כו' ולהיפך בחיים וטוב במעשה הטוב לא ירגיש לרדוף ולימשך אחריו כמאן דרדף בתר חייו הגשמיי' כו' (וכפרנסה בחיי גופו שרודף למצוא טרף לחיות נפשו ולכך בע"ת נק' אביוני אדם שחיה נפשו בפרוטה זו ואין לו עושר בתו"מ כו' כמ"ש במ"א) וע"י גידול אור הדעת יותר ירגיש יותר בהבחנה זו ע"כ ממילא ירגיש בצערו ואיך שנעדר מנפשו כל אור וטוב וקרוב למות כו'