פא, א

חי ה' אשר עמדתי דכל נשמת' קיימי כו' שזהו מזלי' חזי וע"ז נאמר כולך יפה כו' בלא מום כלל נשמה שנתת בי טהורה היא וכמ"ש בזהר ונפש כי תחטא תווהא הוא ולכך א' כלה נאה וחסודה אע"פ שמצד התלבשות הנשמה בגוף היא סומא וחגרת כו' כמו שפגמתי באות יו"ד דחכמה ראי' לאסתכלא שאינו רואה הנולד מאין ליש ואינו שומע בהתפעלות המוח בלב שנקרא שמיעה או חגרת בהילוך כו' הכל רק בחלק נשמה שבגוף לבד אבל הנשמה בשרשה נקרא קדושה כידוע אך הענין הוא דשניהם אמת והא בהא תליא דכאשר ניתוסף אור בנשמות מחיי החיים ב"ה אז ממילא יש בכחה להפוך חושך לאור להיות מבשרי אחזה בהתפעלות נה"ב שנקרא רוח הבהמה וכנ"ל וד"ל. דהנה ארז"ל לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהי קשה כארז כו' להיות מוח שליט על הלב כרוח השולט בקנה רך להטותו ולכפותו לכל צד משא"כ קשה כארז בטבעיות גופו שלא ניזוז כלל מכל רוח אלקי מטבעיות וחומריות. והענין הוא כמ"ש חדשים לבקרים כו' שבכל יום מתחדש כח אלקי בנשמה להאיר בנה"ב באור וחיות עצמי כניצוץ בפני האבוקה כמ"ש כי הוא חייך ונמשך התפשטות הארה זו במוח ולב ומעשה ממילא והוא מה שמתפעל לפעמים בהשג' אלקית ולפעמים אינו מתפעל כלל רק מרחוק ה' נראה לי כו' וכן בהשגה ממוח ללב כו' כל שינוים אלה הכל מכח אלקי' המאיר בנשמות בכל יום כנ"ל (כמו העונה אמן יהא ש"ר בכל כחו בכל כחך כו') ותחלת הארה זו במוח הדעת כמ"ש הראת לדעת כנ"ל לפי שאין זה הדעת ידיעה שכלי' אלא הכרה והרגשה (וכמו לע"ל שא' כולם ידעו אותי כו' וידע כל פעול כו' גם בהמות וחיות שהרי ארי' כבקר כו' וכחמורו של ר"פ ב"י כו' ומעין זה בידיע' הדעת עכשיו) להיות שאם אין דעת אין הבדלה בין טו"ר ולכך או' אתה חונן לאדם דעת ואח"כ השיבנו לפי שא"א לתשובה בלא דעת תחלה כו'. והענין הוא כי באמת מבשרי אחזה בנה"ט בטו"ר שלו שהן טבעי' כמו בבהמה שבטבעה לירחק מאש וכל מזיק ונמשכת בתאוה למאכל וכל