פ, ב

עוד כשר פסול טמא וטהור כו' כי אז אילנא דחיי' שלטא שהוא עה"ח שלמעלה מעץ הדעת טו"ר כו' שאין שם תערובות טוב ורע כלל וכלל כו'. וביאור הדברים ידוע בענין את זה לעומת זה עשה האלקים כו' דמצד סיבת השבירה דז' מלכין קדמאין שמתו ונפלו למטה נתהוה עץ הדעת טו"ר בכל העולמות בכ"א לפי ערכו ולזה נתנה כל כללות התורה לברר בין טוב לרע והן הן רמ"ח מצות עשה ושס"ה ל"ת להבדיל בין טמא לטהור כו' משום דבחכמה איתברירו דוקא כידוע אך הנה המברר צריך להיות מבורר בעצמו תחלה אז יוכל לברר הדבר שצריך בירור וא"ל או' לו קשוט עצמך כו' וכך כל בחי' מברר למעל' בא מעולם הבירור שכבר הוברר כמו מאצי' לבריאה כו' (וכן במשה נאמר כי מן המים משיתיהו מעולם התחתון כו' וכך בבירור דעה"ד טו"ר שמסיבת השבירה דז' מלכים דתוהו הוצרך להיות המברר מבחי' עה"ח דוקא והוא שרש התו' שנקר' ע"ח שלמעלה מן עה"ד וע"כ יש בכח חכמה שבתורה דוקא להבדיל ולברר בטוב ורע שבעץ הדעת כו' וכמ"ש במ"א בענין מאור שבה מחזירו למוטב כו' שמטעם זה אמרו לעולם יעסוק בתורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה כו' מה שא"כ בשאר המצות) אך הנה לאחר תשלום הבירור דעץ הדעת טו"ר ע"י התורה כמו בימות המשיח דאילנא דטוב ורע יתעבר כו' שהוא על ידי המשנה דעכשיו כשר ופסול כו' ולא יהי' עוד מה לברר כי רוח הטומאה יאבד לגמרי ולא יתכן אז ענין גזירת דבר מלך זה טמא וזה טהור כו' מאחר שכבר נברר הכל הרי אז יהי' שכרה של תורה דעכשיו המבררת בעה"ד כו' שיהי' מאיר אז אור חכמה עילאה סתימאה הגנוז' בטעמי ההלכות דכשר פסול וטמא טהור כו' והוא הנקרא אילנא דחיי כמו שהוא בעצם מהותו טרם שיתפשט הארתו למטה בעה"ד לברר ולתקן כו' כמו בג"ע שלומדים טעמי ההלכות וסודות שלהם למה זה טמא וזה טהור כו' אע"פ שגוף ענין טומאה וטהרה לא שייך שם כלל וכלל וכמו אם בהרת קדמה לשער לבן כו' שנחלקו