פ, א

שאז כל מה שיגזרו אומר בהבל פיהם אח"כ עושה רושם גדול בדברו דברי ההלכה לברר הטו"ר כשאומר זה טהור וזה טמא בדבר מלך ממש ואז נקרא דברי חכמים כגחלי אש אבל בלא תפלה שלא נקרא למודי ה' אינו עושה רושם כלל וז"ש תחלה וכל בניך למודי ה' ע"י מס"נ בתפלה ואז לא שייך עדיין ענין הבנין בבירור בדיבור אלא הוא בחי' ההכנה להיות דבריו עושין רושם כדבר מלך והוא ע"י הדיבור בד"ת אחר התפלה שאז נקרא בוניך שבונים לבנין המל' וכמו ויעש דוד שם כו' ונמצא דיש מעלה בתורה למעלה מבתפלה במה שבונים לבחי' המל' וז"ש א"ת בניך מבחי' בני מלכים בלבד ויש מעלה בבניך דתפלה שמזה שורש ויסוד לבוניך להיות ביכולתם לבנות בנינו של עולם מטעם הנ"ל וד"ל:

(ו) אך הנה עדיין אין הפסוק הזה מתיישב באמרו וכל בניך למודי ה' דלימוד זה משמע ענין לימוד חכמה שבתורה דוקא ולפי הנ"ל עיקר ענין למוד ה' הוא בחי' המס"נ והדביקות שבתפלה שאין זה שייך לענין לימוד חכמה כלל. ועוד יש להבין בענין הנ"ל דמאחר שמה שנקרא בוניך אינו אלא מפני שנקרא בניך בתפלה א"כ סותר את העיקר והיסוד באמרו א"ת בניך אלא בוניך דאדרבא הא בהא תליא ואם א"ת בניך אינן נקראים בוניך כו' ועוד יש סתירה לזה לגמרי ממה שמצינו שמי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה ותורתו אומנתו היינו ממש ענין הנ"ל בבוניך שעוסקים בבנינו של עולם ואם פטורין מן התפלה איך תורתם אומנתם לבנות בנינו של עולם דלפי הנ"ל א"א בלא תפלה ומה הפרש יש למי שתורתו אומנתו דפטור מן התפלה יותר מהבנאים שעוסקים בבנינו כו' שאינם פטורים מן התפלה אדרבה א"א להם בלא תפלה כנ"ל. והנה כ"ז מתיישב עפ"י הקדמה בתחלה להבין ההפרש בין בחי' עה"ד טו"ר ובין עה"ח שנקרא אילנא דחיי דהנה אמרו בר"מ דבגלותא דוקא אילנא דטו"ר שלטא בו אבל לעתיד אילנא דטו"ר יתבער מעלמא וכמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר ולא יהיה