עט, ג

גזירתם במשפט להעמיד כ"א על מקומו ומבדילים ביניהם שזהו עיקר השלום כידוע וד"ל. ומה שאמר שנקרא בוניך בנינו של עולם היינו שבונים לבנין המלכות שנקרא עולם שהוא בחי' מלכותו מל' כ"ע כי אין מלך בלא עם ואין קיום לבנין המל' שנקר' מלך עולם כ"א ע"י שרי המלוכה שנקר' בונים בנין המלוכה להיות שיסוד בנין המלוכה הוסד עפ"י משפט דבר מלכות להעמיד ארץ על השלום שלא יגביר הרע והשקר על הטו"ר והאמת ויהיה כ"א על מקומו ומדריגתו כנ"ל והן התנאים שעוסקים בפסק ההלכות דתורה שבעל פה מל' קרינן לה וכל דבריהם דבר משפט מלכות להעמיד ארץ וע"כ נקראים בונים שעוסקים בבנינו של עולם כו' וד"ל:

(ה) והנה בתחלה אמר וכל בניך למודי ה' בחי' בנים שנקראים למודי ה' ואח"כ ורב שלום בניך שעוסקים בבנינו כו' דמשמע אם לא הקדמת ענין ובחי' בניך למודי ה' א"א להיות רב שלום בניך כו' והענין הוא להיות שלכאורה יפלא על עיקר ענין הבירור דטו"ר ע"י הבנאים בגזירת פיסקי ההלכות כשגוזרין ואומרים זה טמא וזה טהור כו' דמהיכן יש בכוחם לפסוק האור וחיות הטמא והפסול ולדחותה כו' בדיבור שבפה לבד שאינו רק הבל היוצא מה' מוצאות הפה דודאי דבר מלך כשגוזר ואומר זה יושפל כו' יתקיימו מיד בפ"מ אבל דבר הלכות שאדם אומר בהבל פיו בלבד מהיכן יש בו כח גדול כזה עד שנק' בניך בוניך כמו דבר מלך ממש אך הענין הוא כמו שאמרו בדברי חכמים שכל דבריהם כגחלי אש בוערות כו' דמשמע שהן דברים המתקיימים מיד בפו"מ כגחלי אש שפועל ושורף וזה דוקא מצד הקדמת אוי"ר מתחלה בתפלה שאז דבר ההלכה בפיו אח"כ כגחלי אש שפועל פעולת הבירור דטו"ר בכל העולמות אבל אורייתא בלא אוי"ר מקודם בתפלה לא פרחא לעילא. דהיינו שאין הדיבור עושה רושם לא למעלה ולא למטה בענין הבירור דעה"ד ואינו נקרא בונה וכמארז"ל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו דהיינו כשאומר אין לי אלא תורה בלא תפלה