עח, ב

מרע לטוב ומטוב לרע א"צ בירור כי לא יש מה להורות ולברור אחר שנראה לכל ועפ"ז צריך לגזור אומר גם הטמא והפסול לגמרי שטמא טמא יקרא ואינו טהור כו' כי יוכל לומר גם הטמא והפסול שהוא כשר וטהור כנ"ל וזהו ענין מתניתין מלכתא כמלך שגוזר ואומר לרחק ולקרב ובודאי מרחיק ומשפיל את הראוי לריחוק מצד רעתו מכבר וכן להיפוך לקרב ולהעלות הטוב שראוי מכבר כו' רק שיוכל הרחוק להתקרב מצד חוצפא לומר שהוא כשר וטוב כו' ע"כ צריך גזירת מלך ולדחותה כי בדבר מלך להרחיק ולגזור אומר אשר טמא טמא יקרא גם שטמא הוא בעצם ואין כל חדש בגזירה זאת כו' אבל צריך לדבר מלך להבדיל ולהרחיק בדיבור זה שאומר במשנה זה טמא וזה טהור וזה כשר וזה פסול כו' כדי שלא יתערב הטמא בטהור וכן להיפוך כו' ונמצא הרי מובן שבחי' הבירור שבמשנ' ודבור דוק' לומר זה כשר כו' צריך להיו' בכל ג' מיני תערובת הנ"ל מצד גזירות מלך ואין האדם בלמודו רק כאו' דבר מלך כמ"ש ואשים דברי בפיך כו' וכידוע וכמו המספר דבר שכבר היה רק שמורה ופוסק לאחרים שלא יטעו ויערבו טוב ברע כו' וד"ל. וכך יובן בבחי' הבירור דטו"ר שבאדם בנה"ב כנ"ל בשעת התפלה שאז זמן בירור הטוב מן הרע בדרך מלחמה ונצוח דשעת צלותא שעת קרבא ויש בזה ג"כ ג' מיני תערובת הנ"ל ועיקר הבירור הוא בחכמה שבנפ' האלקי' להבחין ולברר את לב הטבעי דנה"ב להיות נקי מכל סיג ופסולת כוונה רעה רק לה' לבדו בלתי תערובת רע אפי' שמץ מניה וכאשר הטו"ר מובדלים רק ששניהם פועלים בו גם במעשה א' ואינו כ"כ מעורב זב"ז בקל יותר להתברר בתפלה בחכמה שבנפשו והוא ענין טהרת הלב מטומאה גמורה שלא יהיה מעורב ברע כמו רצון זר לגמרי כו' אחר שכבר מובדל כו' אבל התערובת הדקה בטעות עצמו הנ"ל שיוכל להדמות בעצם כטוב והוא טעות ושקר שמטעה א"ע כו' כמו כל בחי' לגרמיה כענין ערב רב כו' הנה לזה צריך חכמה עמוקה ביגיעה גדולה לברר ולהבחין ולהבדיל הרע