עז, ג

הטובות ברעות דכתי' ומראיהן רע כו' כנ"ל שהרי לעתיד יוציאו בלעו מפיו כו' ואדרבה לעתיד כתיב קודש ישראל לה' כל אוכליו כו' ואעפ"י שבזמן הגלות כתי' ויאכלו את ישראל בכל פה ע"ז נאמר עת אשר שלט האדם באדם לרע לו כו' שיבורר ממנו הטוב וכמו כי גחלי' כו' וכידוע והיינו ג"כ בחי' הרע שבכל אדם שבלע את הטוב עד שמתנשא בעצמו לומר שהוא הטוב והכשר (וכמו במעשה העגל דכתיב (וירא) את העם כי ברע הוא כו') והנה גם בחלוקה ומדריג' הג' הנ"ל שאין בו טוב כלל יוכל הרע להתנשאות בדרך חוצפא לבד לומר שהוא הכשר והטוב כי מ"ש אמרו אחיכם שונאיכ' כו' קאי על עשו שאו' למען שמי כו' וד"ל:

והנה זה הכח ברע שיוכל לומר שהוא הטוב והכשר כו' זהו דוקא בשעה שיש לו מלחמה עם הטוב ורוצה להכניעו ולכוללו בעצמו בדרך בליעה כנ"ל והיינו בשעת התפלה דוקא משום שא' בזוהר דשעת צלותא שעת קרבא כמ"ש בתרגום בחרבי ובקשתי בצלותי ובבעותי כו' והענין הוא כי בשעת התפלה ע"י תשוקת רצון הנשמה האלקי' ליכלל למעלה אזי גם בחי' הטוב שבנפש החיונית עולה עמה ונבדלת מן הרע שבכח התאווה דרוח הבהמה כו' להיות רק לב א' כו' כמ"ש כלה שארי ולבבי כו' ע"כ אז דוקא זמן הבדלת הטו"ר דנה"ב דהיינו מה שהיו מעורבים בבחי' הטעות עצמו מרע לטוב כו' כנ"ל בשעת התפלה מתחיל להתברר ולהבדל זמ"ז וזהו ענין המלחמה עד"מ המלחמה הגשמי' שב' בנ"א נלחמי' שא' רוצה לנצח לזולתו ולהפילו שיכנע ויוכלל תחתיו לבלתי ירום ראש בלעדו כו' וכ"א נדמה לו שהוא הגובר מזולתו וינצחנו בודאי ע"כ הוא מגביר א"ע בכל כחו אל המנגד ואע"פ שאח"כ ינוצח החלש מ"מ בשעת מלחמתו ידמה לו שהוא ינצח מצד גבורתו דוקא וגם אם אינו רואה בעצמו גבורה כ"כ יגביר א"ע בדרך התנשאות והעזה יתירה וניצוח קשה כו' והנה דרך הנלחמי' שמאבקי' ומחבקי' זל"ז תחילה וכמו ויאבק איש עמו כו' וחיבוקם