עז, ב

שגיירו א"ע אעפ"י שרצו באמת אבל היה עיקר כונתם לטובת עצמם ולא מצד אלקות ע"כ כאשר הרחיקו אותם כפרו לגמרי ועשו העגל כידוע (וכמ"ש במ"א בענין מצות סוכה שלעתיד יקדור חמה כו' ויצאו ויבעטו בסוכתם וישראל לא יבעטו כי המצטער פטור כו' כי אין עיקר כוונתם רק לעשות רצון ה' ולא שיהא הוא העושה כו' וד"ל). ונמצא מורכב טו"ר בזה בתכלית עד שהרע ידמה לטוב והטוב לרע כתערובת לח בלח (ואינו דומה לעושה צדקה בשביל שיחי' בנו שמעשה הצדקה עושה מצד עצם הטוב לבד כנ"ל) ונמצא מובן שבתערובות כזה הטו"ר דבוקים ביותר ואז דוקא יכול לומר הרע והפסול שהוא הכשר והטוב ולטוב ולכשר באמת יקרא פסול ורע ולטהור יקרא טמא והטמא יאמר אני הטהור כו' וכמ"ש למען שמי דוקא יכבד כו' שהוא הצדיק והכשר וזולתו הטוב באמת ידמה לו שהוא הרשע וזהו אחיכם שונאיכם כו' מנדיכם כו' וכידוע באמית' ענין תערובת הזה שאינו רק שמהפך מרע לטוב ומטוב לרע בטעות עצמו וכמו מסיבת אהבת עצמו שמטעה א"ע ביותר להצדיק נפשו מרע לטוב שלא לראות חוב בנפשו כלל גם אם עושה תכלית הרע כו' וכיוצא בזה (אך מ"מ יש בזה התערובת מציאות טוב ומציאות רע רק שכלולי' ומעורבים זה עם זה בתכלית וזהו רשע וטוב לו א' באלף צדיק ורע לו א' באלף משא"כ צדיק וטוב לו ורשע ורע לו שזהו התכללות גמורה שלא בהפוכו כנ"ל):

(ג) וזהו שא' בר"מ דאילנא דטו"ר שלטא בזמן הגלות. פי' שלטא אין הכוונה רק התגברו' הרע על הטוב להיו' כולו רע שהוא מדריגה הג' הנ"ל בהתכללות גמורה דא"כ אין כאן על מי לשלוט אלא הטוב ישנו במציאותו רק שהרע שולט וגובר עליו עד שיוכל לומר שהוא הכשר והטהור ולטוב יקרא רע וטמא ופסול מעוצם התערוב' האמיתי בעצם כנ"ל וכמו ענין גלות השכינה בפרט בכל ניצוץ מישראל דכתיב נבלע ישראל בגוים כו' שנבלעו ונכללו בבחי' רע דנוגה שבאוה"ע ואמנם לא שנכללו בהתכללות גמורה כמו שנבלעו פרות