עד, ב

כמ"ש כי ביה ה' צור עולמים אך בניך המה המקבלים מי"ה ונק' לימודי ה' כדי לעשות שלום בעולם והיינו בוא"ו ה"א שהוא קול דתורה כמ"ש הקול קול יעקב כו' שהוא בחי' המשכה מגבוה לנמוך לברר בירורים בחכמה וזהו שאמר אחר וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך כי הא בהא תליא כנ"ל וד"ל:

ובצדקה תכונני. פי' תכונני כמו כונן שמים ובתבונה יתכונן כי הבנין הוא עצם הדבר הנבנה וקיום הבנין היינו נק' כונן דהיינו כמו בסיס וכן לדבר שיעמוד עליו כך ענין בחי' הקיום לבנין שלא יקלקל ויופסד מדברים המפסידים נק' כונן וכמ"ש בענין בנין ירושלים בצדקה תכונני כי בחי' הבנין של ירושלים הוא בחי' קבלת מ"ש שהוא ה"א האחרונה דשם הוי"ה כנ"ל אך כדי שיהא בחי' קיום נצחי לבנין ירושלים הוא ע"י הצדקה דוקא והטעם הוא לפי שנאמר והיה בך חטא ולכאורה אין לזה שייכות למעלים עיניו מן הצדקה דוקא אך הענין הוא דהחטא ישנו כבר בכל אדם כי אין צדיק בארץ שלא יחטא ונפגם הנפש בעבורו בתוך פנימיותה אך הצדקה תעביר כתם הפגם ההוא וכמ"ש וחטאיך בצדקה פרוק כו' דכתיב וצדקה תציל ממות דהיינו מבחי' פגם העון והחטא שהמות יש לו אחיזה שם כידוע וע"כ במעלים עינו מן הצדקה נאמר והיה בך חטא שישאר בך החטא ולא ינוקה פגמו כו' וד"ל. אך יש להבין שרש הטעם למה הצדקה דוקא תציל ממות פגם החטא כו' הענין הוא דהצדקה היינו להחיות רוח שפלים מממונו שהוא נותן שחיי נפשו הוא שנותן למאן דל"ל מגרמי' כלום ובאדל"ת זאת אתדל"ע למעלה ג"כ נמשך מחיי החיי' אא"ס ב"ה להחיות רוח שפלים הן הנבראים מלאכים ונשמות דבי"ע ועי"ז יש קיום נצחי לבנין המל' הנק' ירושלים שלא יקבלו גם החיצונים ויקלקלו הבנין והוא חוי' דקטיר לרגלוהי דנוק' כו' וכמ"ש לפתח חטאת רובץ כו' שנק' מות וצדקה תציל ממות להעביר רוח הטומאה (ויבוער) מן הארץ ויהיה קיום לבנין ירושלים של מעלה וז"ש בחסד ואמת יכופר עון וצדקה תציל ממות