עב, ב

שהוא התורה והמצות מעשיות שע"י קבלת עול המצות כאלו עשוני היינו השפילוני לעבוד עבודתו נכרי' עבודתו בי"מ כו' אבל פי' הפשוט עשוני עשו את עצמותו כביכול והיינו העבודה שהי' ראוי בעצמו לעבוד כנ"ל והוא מעשים הטובים שע"י מעשה המצות ולימוד התור' כו' וטעם התיקון לרע הוא לפי שהעבוד' שבתור' ומצות הן זרועים בבחי' זריעה כמשל הנתיבות וארחות כנ"ל עד שנתלבשו בהשג' אנושית על כן כאשר ילמוד האדם ההלכ' ימשיך אור הזרוע הזה מעצמות המאציל בהשגת שכלו והוא יצמח בו ויברר וינקה את נפשו עד שלא יהי' שכלו מגושם ויוכל להשיג אלקות ויתפעל מזה כי יהי' לו בינת אדם כו' וזהו שאמרו אין בור ירא חטא ולא ע"ה חסיד כי לא נזרעו בהם מאורות העצמיות וע"כ הם מגושמים בתכלית ולא יתפעלו כלל מעניני האלקי'. ועתה צריך להבין סיום הפסו' הנ"ל לטוב לך דהיינו הטוב הידוע הנק' יום שכולו טוב יום שכולו ארוך כו' הנה בעבד השני כתיב שמח נפש עבדך להבין ענין השמח' כתיב אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך פי' עד"מ השמחה באדם התחתון הנה היא גורמת שהדמים שבגופו יתפשטו ביותר ובהיפוך העצבות גורמת כיווץ הדמים והעדר ההתפשטות והטעם הוא לפי שהדם הוא הנפש הטבעית ומהלך שפע רוח החיונית שבדם אם בהתפשטות או בכיווץ תלוי ברוח החיים עצמו אם יקבל התפעלות יתירה על מדתו ומזגו הקדום וידוע דרוח החיים בלב הוא שורה במדה וקצבה וכשתבא שמחה לידם מאיזה בשורה טובה וכדומה שמחה זו עושה התפעלות גדולה ברוח החיים שבלב מפני שהשמחה מתפשטת מן העונג שבבחי' יחידה שבנפש כידוע ומבואר במ"א ומחמת זה תתפעל כחות הנפש ברוח החיוני שבלב ויגרום התפשטות יתירה בכל האברים כו' שיקבלו שפע חיות הדם בתוספת ברכה והמשכ' כו' כמ"כ עד"מ באדם העליון דאצילו' השמחה גורמת תוספת שפע רב העליון הוא בחי' גבורות דז"א שיומשך חיות יתירה לכל הכלים דאצילות שהן כמשל האברים