עא, ד

מיני רע הא' כשהוא מרגיש בעצמו את הרע והיינו מפני שכבר נמשך הרע בנפשו בגילוי בבחי' או"פ כמו תאוה רעה וכדומה שפועלת בלבבו בגילוי כו'. והב' כשאינו מרגישה כלל בלבבו בגילוי בשום פעם אך בהעלם ישנה בנפשו והוא אינו יודע ממנה כלל עד שיוכל להכחיש לזולתו לומר שאין בו הדבר הרע כו' והוא באמת יותר קשה מן הא"פ הרבה והיינו כשהוא מקושר בתכלית נקודת לבו הפנימי' באותו הרע אזי יסובב אותו הרע והוא בתוך תוכו עד שאינו מרגיש כלל וע"ד דוגמא תשוקת המו"מ מי שהוא רחוק בטבעו ממנו ויחשוק לפרקים תבא התאווה בגילוי כו' וירגישנה כו' אבל מי שמוטבע בה הרבה ונעשית לו טבעית כשארי הכרחיות הטבעיות כמו השתיה וכדומה אזי בעסקו במו"מ לא יהי' בהתפעלו' הלב כלל ולא ירגיש כלל שהוא מתאווה להרוויח וכדומ' לזה בכל תאות הרעות כמו ההתנשאות כשהוא בעצם ההתנשאות לא ירגיש שיש לו התנשאות כלל כו' וגם השכל יאבד אע"פ שהוא חכם לא יכיר ברע מפני שבחי' מקיפים דרע למעלה מהשכל הוא וה"ז דומה למי שנפתה לזולתו כשהערימו בערמה ונעשה שוטה גמור כמו"כ הוא כאן שהשטה א"ע כו' וזהו עד"מ נחש דפיתה לחוה דהיינו בחי' מקיפים דקליפה כו'. וזהו עבירה מלפפתו כו'. ובזה יובן בענין חטא העגל שנתגבר עליהם בחי' מקיפים דקליפה אזי אמר אהרן למשה אתה ידעת את העם כי ברע הוא דקדק לומר ברע ולא אמר רע הוא דהיינו כנ"ל שהיו נעלמים בהעלם בתוך הרע שהרע הי' מקיפם מכל צד וזהו ברע כו' וע"כ לא הי' להם תיקון לרע הזה כ"א על ידך דוקא להיות כי משה ע"ה הי' מבחי' מקיפי' דקדושה וזהו שא' אתה ידעת אתה דוקא וד"ל. והנה התיקון לרע המקיף אינו אלא קבלת מ"ש והיינו ליראה את ה' אלקיך יראה תתאה דוקא בהיות כי אמרז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי אבל אבי שבשמים גזר עלי פי' הענין למה יאמר אפשי הלא יותר טוב שימאס ברע וישנאנו מאחר שהוא תועבת ה' אמנם יובן עפ"י הקדמה במארז"ל בטל רצונך