עא, ב

גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו פי' אתה מוצא בגילוי גדולת התפשטות באצי' שם אתה מוצא בגילוי הענוה שהוא תכלית השפלות והירידה מן העצמות כו' וד"ל. ומה שיש כח לנשמה להיות גורמת עבודה זו למעלה היינו מפני ששרשה למעלה מן הנאצלים משום דמאן דנפח מתוכו נפח כנ"ל ונעוץ תחילתן בסופן כו' ולכך ירדה בגוף גשמי דוקא כדי שתוכל בזה לעורר יותר השפלות והירידה מחמת הצעקה וההכנע' של הנשמה שאינה אלא מחמת חומר הגוף דמחשיך כו' וד"ל. והנה עבודה השנית הוא ללכת בכל דרכיו כו' והיינו לעבדו כו'. פי' עד"מ הנ"ל אותן מלאכות שהיה האדון בעצמו עושה והוא הנקרא מעשים טובים כמו עד"מ נקיבת מרגליו' והסתת אבנים טובות וכדומה כו' כמ"כ ענין העבודה בלימוד התורה בשית סדרי' כו' שהרי חכמה שבתורה מחכמה העצמית דלא ידיע נפקא ונתלבש בענינים גשמים בזרעים ומועד כו' ולכך נקראים אורחות ה' כמו השביל שבו הולך האדם ממקום למקום הרחוק מאד הימנו כן ההלכה היא הליכות החכמה העצמיו' בהעלם תוך כל השתלשלות העולמות עד עוה"ז כו' וזהו שנאמר והארץ האירה מכבודו פי' כבוד העליון הוא ל"ב נתיבות חכמה הקדומה במאציל ולכך המלאכים שואלים איה מקום כבודו כו' והתשובה מלא כל הארץ כבודו פי' התורה שהוא מעצמות החכמה ניתנה בארץ בשעת מ"ת והאירה באור חדש מקבלתה בתחילה מבראשית שהוא המקור לכל הי' מאמרות כו'. וזהו ללכת בכל דרכיו פי' אורחותיו ונתיבותיו מן העלם העצמות הוא ע"י הלכות דוקא והוא עבודתו העצמי' כי הן רצונותיו הפנימי' כידוע שכל המצות הן פנימי' רצון העליון וכשאדם לומד ההלכה ועושה המצוה הוא הולך בדרך ונתיב המאציל בעצמו כו' וד"ל. ולעבדו לעבוד עבודתו העצמי שאינם מילי דהדיוטא כהי' מאמרות אלא הן י' דברות דחכמה הקדומה שמהן נמשך הארה חיצונית לבד לחכמה דאצי' שורש כל ההשתלשלות וד"ל. ועתה יש להבין ענין מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה כו'