עא, א

להאדון מעבדו המשרתו שיהיה לו שלימות מכל חסרונו ע"י העבד כו' ועד"ז לא יתכן לומר בעבודת ה' שיעבדנו ויגרום לו תועלת ותיקון כו' כי הרי הוא ית' הוא שלימותא דכולא משלים כל החסרונות ואין לך דבר משלים אותו כו' ואיך ע"י עבודה יושלם כו'. אך הענין הוא דב' מיני עבד יש הא' העבודה הגרועה כחטיבת עצים וכדומה שאין זה מכבוד האדון לעשות שיחטוב עצים בעצמו או לערוך שולחן וכדומה כו' וכשעבד עושה אותה הוא עובד מה שהאדון בעצמו לא היה יורד מגדולתו כלל לעשותם וזה נקרא עבד עני שנהנה מיגיע כפו וטורח עבודתו שהמלאכה גרוע היא מערכו ומהותו כו' ומקבל שכר עבודתו בעתים הטובים כו'. ועבד הב' הוא במלאכות דקים ושכליים שהאדון בעצמו היה עושה אותם כמו הפרנסה במו"מ או נוקב מרגליות ואבנים טובות וכדומה שהמלאכות נכבדות שהאדון יתעשר מהם כו' וכשהעבד עושה אותם הנה זה יקרא עבדו פי' משלים העבודה שהיה האדון בעצמו עובד והוא נעשה במקומו כו' וד"ל. ועתה יובן הענין בהיות כי מתחלת ההשתלשלות של הנאצלים מהמאציל היה חסד חנם כמ"ש חפץ חסד כו' ואחר כך צריך אתערותא דלתתא כו' והטעם הוא כנ"ל ששכל הנאצל מקור כל הי' מאמרות הוא בחי' דיבור המאציל ואינו רק בחי' עשיה לבד והוא כמשל עבודה הגרוע כחטיבת עצים כו' כמו דלאו אורחי' דמלכא לאשתעי מילין דהדיוטא כמ"כ ירידה גדולה הוא לעצמות הי"ס שבמאציל שיבואו בגילוי בשכל הנאצל כו' וצריך לזה עבד עני שיבא בשכרו לעבוד עבודה זו והיינו (אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס) ענין העבד הא' שנזכר בזוהר בב' מיני עבד והוא הושע עבדך הבוטח אליך כי עני ואביון אני כו' פי' שמקבל פרס ושכר כעני ועבודה זו היינו ענין אתערותא דלתתא בצעקה בתפלה בהתעוררות רחמים דבחי' יעקב וקבלת מ"ש כמשי"ת בעז"ה שגורם בשפלות זו גם למעלה שיהיה ירידה ושפלות גדולה מן ההעלם לגילוי והיינו מאמר ז"ל במקום